מריאנה גלפרין

נעים מאוד, שמי מריאנה, בת 56, ילידת ברית המועצות ומתגוררת מזה חמש שנים בקוסטה ריקה יחד עם בן זוגי אייל. אני אמא לשישה, שניים שלי וארבעה של אייל, בת לאמא שבקרוב תחגוג תשעה עשורים.

כששואלים אותי מה אני עושה כיום אני עונה בגאווה גדולה שאני מרחיבה אמונה בניסים גלויים ובונה גשרים. פנימיים – בין אדם לעצמו, בין חלקים שהתפצלו בדרך וחיצוניים – בין אנשים, בין עולמות, בין תקופות חיים.

חיי המקצועיים החלו במקום הכי רחוק ממה שאני עושה היום.

מיחידת 8200, עברתי אל עולמות המחקר, המדע וההייטק. יותר משלושים שנה עסקתי בחזית הטכנולוגיה והחדשנות: מדעי המוח וברפואה מתקדמת, ניסויים קליניים, הקמתי סטרטאפים, ובתוך כל אלו היו ניגודים חדים: ישיבות בורד נוצצות מול רצפות בטון בבתי יתומים בקמבודיה. דדליינים לוהטים של גיוסי הון מול רגעים של לב פתוח עם נערות שניצלו מסחר.

בין אפיון אפליקציות לחפירת בארות מים לכפריים הצמאים למים נקיים, מצאתי עניין בעולמות מגוונים ושילבתי כל מה שיכולתי – אופנה, מפעלים בסין, מיזמים חברתיים וריפוי אנרגטי. החיים הובילו אותי שוב ושוב אל המפגש שבין הקצוות – בין העולם המהיר, המדויק והטכנולוגי, לבין העולם האנושי המינימליסטי, החיים הפשוטים, שדורשים נוכחות, תשומת לב, חמלה והקשבה.

שם, דווקא במתח שבין שני העולמות. נולדתי אני ונולדה הדרך שלי.
צודקים האומרים שהדרך חכמה מן ההולכים בה.
ייתכן, ואצלי הדרך נולדה קודם – ורק חיכתה שאגיע אליה.

ברגע אחד השתנו חיי.
ב 26 בדצמבר 2004, עמדנו – ארבעתנו, בעלי דאז, שני ילדינו ואני, על חופה של קופיפי בתאילנד. שני גלי הצונאמי התנפצו על החוף ובתוך כאוס עולמי אנחנו שרדנו. תוך 28 שעות שבנו לביתנו בסינגפור, במהלכן חוויתי ניסים גלויים ומאז שום דבר בי כבר לא חזר להיות כשהיה. שנים לאחר מכן הבנתי: הצונאמי האמיתי התרחש קודם לכן, בפנים. הייתי צריכה את טלטלת הצונאמי כדי לפתוח בתוכי דלת לחיים אחרים, חיים של הקשבה, עומק ונוכחות. מתוך ההכרה שהחיים בחרו בי מחדש, גם אני בחרתי בהם ובי. עברתי מהתמקדות במערכות יחסים חיצוניות, מחשיבה אנליטית על המציאות, למערכת יחסים אחת – פנימית, עמוקה ואמיתית.

כבר שישה עשורים שאני הולכת עם החיים.
בעשור האחרון אני לא נלחמת בהם, אני נעה איתם כמו מים.המסע שלי לקח אותי בין עולמות, בחמש השנים האחרונות אני חיה בקוסטה ריקה, מוקפת טבע, ירוק עד, אהבה ורוח. המציאות החיצונית סביבנו ובארצנו מלאה בטלטלות, אבל השלום הפנימי מאפשר להמשיך ללכת עם החיים, לא להלחם בהם ולא לראות את החיים כמאבק. כדי להוסיף לחיינו עוד חסדים ושלום, יחד עם בן זוגי הקמנו מותג קפה וקקאו -Kavana – שמחבר בין קצב הלב לקצב האדמה, מוצרי Kavana בעיקר משמשים כתשורות בקמפיינים כתמיכה במטרות ראויות. ובין לבין, אני ממשיכה לפגוש אנשים, מלווָה, מטפלת, עוזרת לכל לב שחפץ בשלום לבנות את הגשרים פנימה, משכינה שלום.

בשנתיים האחרונות הבנתי עוד יותר, כמה שכל מה שהחיים הביאו, הכאב, הבלבול, הפיצול, המשברים, הנתקים שחוויתי אף פעם לא היו “הבעיה”. הם היו הכנה והזמנה עבורי לגלות את המתנות ואת השליחות שלי.

אני כאן, מתרגשת עד עמקי נשמתי ללכת איתך בדרך לגילוי של השלום בך. בלי שיפוט. בלי ביקורת. בלי מסכות. בלי ׳ידיעה׳ או ׳השקפה׳ או ׳נקודת מבט מקובעת׳. להוסיף לחייך עוד חמלה, אהבה ולהיות עבורך לב שומע שיכול לשנות את כל הסיפור.