כאשר הדאגה מחליפה סמכות והאהבה מתבלבלת עם שליטה, תפקידם של המגשרים הוא לסייע בהשבת גבולות ברורים. לא מתוך האשמה או שלילת העשייה, אלא מתוך הכרה במאמץ, בכוונה הטובה ובמחיר הרגשי שכל אחד מהמעורבים נושא. גישור בין-דורי מבקש להשמיע את קולו של ההורה מבלי לבטל את אחריות ילדיו. להכיר בתרומתם של הילדים מבלי להפוך את הדאגה למנגנון של פיקוח. לשמר כבוד הדדי בין בני המשפחה שאינו תלוי במעורבות, בכוח או בתלות.

“היפוך תפקידים במשפחה” בהקשר הבין-דורי אינו מתאר מצב בהחלפה ממשית של תפקיד, זהות או מעמד. אלא בנטילה הדרגתית של סמכויות הוריות בידי אחד הילדים או יותר וצורך בקבלת עזרה של מי מההורים על-ידי הילדים. סמכויות אלו כוללות קבלת החלטות, ניהול עניינים יומיומיים והחזקה בפועל של מוקדי כוח בתוך המערכת המשפחתית. לעיתים תחושת האחריות גוברת עד כדי חוויה פנימית של היפוך, גם כאשר ברמה הפורמלית ההורה נותר ההורה והילד נותר הילד.

במהלך אחד מתהליכי הגישור שליוויתי היה ברור כי אחד הילדים גבר מעל גיל חמישים נכנס לתפקיד סמכותי בתוך המשפחה. הוא היה בקשר יומיומי עם הוריו. ניהל בפועל את ענייניהם. קיבל החלטות מתוך תחושת אחריות עמוקה. הוא חש שאם לא ייקח פיקוד המערכת כולה עלולה להתפרק. תחושת האחריות לוותה בפחד ואף בבדידות שכן הנטל לא התחלק באופן שוויוני בינו לבין אחיו. מה שהחל כדאגה טבעית התרחב עם הזמן לניהול ופיקוח מתמידים מבלי כוונה מודעת לפגוע באחים שלא הרגישו שיש להם מקום לקחת חלק ובהורים שהרגישו שלא מבינים אותם.

המקרה הזה אינו חריג, אלא משקף תופעה רחבה המאפיינת משפחות רבות. גישור בין-דורי בעידן של זקנה, חולי והארכת תוחלת החיים אינו מתמקד רק בסוגיות תפעוליות כמו ניהול כספים, מינוי אפוטרופוס או בחירת מקום מגורים. בליבו מצוי בשינוי עמוק של מבנה היחסים המשפחתיים. לעיתים גם טלטלה בזהות האישית של כל אחד מהצדדים. ההורה מתמודד עם אובדן חלקי או מלא של תפקוד, עצמאות ומעמד. אחד או יותר מהילדים מוצאים עצמם בתפקיד שלא בחרו בו במלואו והם מתקשים לסגת ממנו או לחלוק בו.

היפוך תפקידים במשפחה אינו מתרחש ברגע אחד. זהו תהליך שקט ומתמשך הנבנה מתוך התנהלות יומיומית של כוונות טובות. “רק לעזור”, “רק לבדוק”,  “רק לדאוג”, “רק לעשות” ו-“רק לקבוע” וזה קורה ללא החלטה מודעת וללא מינוי פורמלי כמו אפוטרופסות. דווקא העדר גבול רשמי הוא שמאפשר לתהליך להתרחב מבלי שניתן עליו את הדעת. עד שההורה חש כי קולו נחלש. זכותו לבחור מצטמצמת וההחלטות מתקבלות עבורו ולא איתו.

מניסיוני בגישורים בין-דוריים לאורך שנים עולה כי המחלוקת הגלויה אינה נסובה סביב החלטה כזו או אחרת, אלא סביב: זהות, סמכות והכרה. כאשר השיח נותר ברמה התפעולית המשבר ממשיך להיות נוכח ולפלג. החזרת המוקד לסידור והידוק של מערך היחסים מאפשרת שינוי עמוק ויציב יותר גם לאחר סיום ההליך.

גישור בין-דורי אינו נועד להכריע מי צודק אלא לארגן מחדש את היחסים בתוך המשפחה. התהליך מחזיק בו-זמנית את הצורך בהגנה ואחריות לצד הצורך באוטונומיה וכבוד. הוא מאפשר בחינה של חלופות גמישות לאפוטרופסות. חלוקת אחריות בין אחים, מנגנוני בקרה מוסכמים ושימור מעורבות ההורה בהחלטות הנוגעות לחייו. גם כאשר יכולותיו השתנו.

זהו מרחב עבודה שבו ההיסטוריה, הזיכרונות והציפיות ההדדיות נוכחים לא פחות מהסוגיות המשפטיות, הכלכליות והבריאותיות. כאשר המגשרים מזהים את הסכסוך כביטוי למבנה היחסים ולא כתקלה שיש לפתור במהירות. מתאפשר לנהל תהליך שמכבד את רצף החיים המשפחתי ואת מקומו של כל דור בתוכו. מתוך כך נבנות הסכמות הנשענות על הבנה מערכתית ולא רק על פתרון נקודתי.

על הכותבת:

עו”ד אדוה ננטל, בוגרת תואר ראשון ושני במשפטים (LL.M), מגשרת משנת 2007, מרצה ויועצת זוגית. יו”ר ועדת גישור במחוז מרכז מטעם לשכת עורכי הדין בישראל, מגשרת מהו”ת מטעם הנהלת בתי המשפט בתחומי משפחה ואזרחי, נבחרה לדירוג היוקרתי של Dun’s 100 לשנת 2025 בקטגוריית “מגשרת מובילה בתחום המשפחה והירושה”.