להתבונן מהצד – על אומנות ההובלה השקטה בגישור / מאת: אדוה ננטל עו”ד ומגשרת

יש רגעים בחדר הגישור שבהם השתיקה מדברת. הצדדים מעלים טענות, רגשות, כאב, האשמות ואני שם. לא נעלמת, לא פסיבית, אלא נוכחת במלוא תשומת הלב בשקט. באוזניים קשובות בעיניים סקרניות ובלב פתוח. זה אולי נשמע פשוט, אבל להוביל תהליך ולהיות “בצד ולא המרכז” זו אחת המשימות הקשות והעמוקות במקצוע הגישור.

מגשרת מנוסה לא נמדדת בכמה היא מדברת, אלא בכמה היא מאפשרת. היא לא דוחפת לפתרון, אלא יוצרת מרחב שבו הצדדים עצמם מגלים את הדרך. היא יודעת שלפעמים החכמה הגדולה ביותר היא לדעת לשתוק בזמן, לשאול שאלה במקום או להימנע מלשאול שאלה ולהאיר נקודה במקום להכריע בה.

הצדדים עלולים לחשוב שהמגשרת לא עושה מספיק ולפעמים הם אפילו יגיבו: “למה את לא אומרת מה נכון?” “תסבירי לו שזו טעות” “תגידי מי צודק כאן!” ועוד. מהצד של השולחן שבו אני יושבת, המציאות אחרת לגמרי. אני לא שם כדי להכריע, אני שם כדי לאפשר להם לקבוע בעצמם. כי חלטה שנכפתה, גם אם נראית “צודקת”, לעולם לא תרגיש שלמה כשהיא תבוא מפי המגשרת.

הניטרליות, שהיא לכאורה כלי טכני, היא בעיניי מרחב של עוצמה וצמיחה לצדדים. אני לא נוקטת צד, לא משום שאני אדישה או שאין לי מה להציע או דעות, אלא משום שאני רואה את התהליך של שניהם. כל צד בסיפור נושא איתו עולם שלם של כאב, פחד, רצון טוב או פגיעה ישנה. כשאני מאפשרת לשניהם להישמע, משהו אחר קורה, הם מתחילים להקשיב זה לזה ולא רק לצפות לדבריי.

להיות מגשרת זה להחזיק מתח מתמיד בין ידיעה לאי-וודאות. אני יודעת איך נראה תהליך איכותי שבו הצדדים עוברים טרנספורמציה, אולם אני לא יודעת מה מדויק להם ולכן אני לא ממהרת לקבוע להם או להאיץ את ההבשלה שלהם לשיח, להצעה ולהסכמה. לפעמים אני חושבת על הדרך שהייתי בוחרת בעצמי, אך היא אינה רלוונטית להם ולכן חשוב לתת להם את כל המקום לחשוב, להציע ולבחור בעצמם. זה לא קל להיות ניטרלית, זה דורש אימון כשזוג או שני שותפים יוצאים מחדר הגישור עם הסכם שהם יצרו בעצמם, אני מרגישה גאווה. שהם עשו את הדרך מקונפליקט להסכמה. אני החזקתי עבורם את המרחב. זה הרגע שבו אני מתבוננת מהצד ורואה איך אנשים שהגיעו בריב דרמתי, חסרי אמון ומלאי אמוציות מצליחים לנסח יחד הבנות והסכמות.

העולם שלנו רגיל למנהיגים שצועקים חזק, שמכוונים, שמובילים בכוח. אבל בגישור, ההובלה הנכונה היא אחרת: בהקשבה, בסבלנות, באיפוק. “מגשרת בשיטה הקלאסית” היא כמו מנצחת של תזמורת שמובילה ביד רכה. היא לא מנגנת במקומם, היא שומרת שהצלילים לא יעלו על סף הרעש, שההרמוניה תישמר.

לא תמיד רואים את זה מבחוץ ועוד יותר קשה להבין את זה מבפנים כי ישנה ציפייה לעזרה. כל רגע של שקט בגישור הוא תוצאה של עשרות החלטות קטנות, מה לא להגיד, האם לשאול עכשיו או בהמשך, מתי להחזיר שיחה סוערת למסלול, איך להזכיר לשני הצדדים שהם באו כדי להסכים, לא כדי להתנצח או לנצח.

וזו אולי הגדולה של המקצוע הזה, לדעת להיות שם בנוכחות מלאת עוצמה, בלי לקחת את הבמה. לדעת להוביל תהליך עמוק מבלי לכפות, להאיר מבלי לסנוור ולראות איך מתוך “התבוננות שקטה מהצד” נולדת הסכמה.

על הכותבת:

עו”ד אדוה ננטל, בוגרת תואר ראשון ושני במשפטים (LL.M), מגשרת משנת 2007, מכהנת כיו”ר ועדת גישור במחוז מרכז מטעם לשכת עורכי הדין בישראל, מגשרת מהו”ת מטעם הנהלת בתי המשפט בתחומי משפחה ואזרחי, ונבחרה לדירוג היוקרתי של Dun’s 100 לשנת 2025 בקטגוריית “מגשרת מובילה בתחום המשפחה והירושה”.