יום ראשון, 12 אפריל, 2026
חדשות
עו”ד בשמת רוה פרינץ, מגשרת בסכסוכים עסקיים ומשפחתיים
בשיתוף נציגים מחברי ועדת גישור מקוון בארגון
גישור מקוון כבר מזמן אינו פתרון זמני. הוא הפך לחלק בלתי נפרד מהדרך שבה מנהלים היום סכסוכים. השימוש בו התרחב בתקופת הקורונה, ומאז הוא ממשיך להתבסס, לא רק כתגובה לנסיבות, אלא כבחירה מודעת של צדדים, עורכי דין ומגשרים המבקשים לנהל הליך יעיל, נגיש וגמיש יותר.
בתקופת מלחמה, לא מדובר רק בהתאמה של ההליך לפלטפורמה דיגיטלית, אלא בשינוי עמוק יותר באופן שבו אנו מנהלים את הגישור, הן מבחינה תהליכית והן מבחינה רגשית.
בשיחות שאני מנהלת בתקופה הזו, אני פוגשת שוב ושוב את אותו פער: הצדדים ממשיכים לנהל את הסכסוך, אך המציאות שסביבם נכנסת לחדר, גם כאשר אינה נאמרת במפורש. הם מגיעים עייפים יותר, דרוכים יותר ולעיתים גם חשדניים יותר. הקשב נפגע, הוויסות הרגשי משתנה, ותחושת האמון אינה מובנת מאליה.
המאמר נכתב בעקבות הרצאה שהעברתי בזום ביום 22.3.2026 למגשרות ולמגשרים בארגון מגשרי ישראל, וכן לקהל הרחב. בהרצאה עסקתי באתגרים, בדילמות ובכלים לניהול גישור מקוון בתקופה של אי ודאות מתמשכת, מתוך הניסיון המקצועי שלי בליווי סכסוכים מורכבים, עסקיים ומשפחתיים.
במאמר זה אתייחס לאתגרים המרכזיים שעולים בגישור מקוון בתקופה זו, ואציע כלים מעשיים להתמודדות כדי לאפשר המשך ניהול הליכים באופן מקצועי, רגיש ומותאם למציאות.
זה לא רק זום – זו מציאות אחרת
גישור מבוסס על רצון חופשי, קשב, אמון ויכולת לוויסות רגשי. בתקופת מלחמה, תנאים אלו מושפעים מהמציאות החיצונית. במצבים אלה, יש חשיבות להתאמת ניהול ההליך למצב הנתון, תוך הכרה בכך שתגובות המשתתפים הן חלק מהקשר רחב יותר.
עומס רגשי וניהול קשב בתקופת מלחמה
בתקופת מלחמה, תנאי הקשב משתנים באופן מהותי. הצדדים מגיעים להליך כשהם נושאים עמם עייפות מצטברת, דריכות גבוהה ולעיתים גם פגיעה ביכולת הריכוז. מצב זה משפיע ישירות על האופן שבו הם מקשיבים, מגיבים ומעבדים מידע במהלך הגישור.
במציאות זו, הקשב אינו נתון אלא מצריך ניהול אקטיבי מצד המגשרים.
בהתאם לכך, נכון לשקול האטה של קצב ההליך והימנעות מלחץ להתקדמות מהירה, לצד ביצוע בדיקות מצב רגשיות יזומות לאורך המפגש. בנוסף, במקרים המתאימים, ניתן לבחון חלוקה של ההליך למקטעים קצרים יותר, באופן המאפשר שמירה על ריכוז ואפקטיביות. התאמות אלו אינן פוגעות בהליך אלא תומכות בקיומו בתנאים הקיימים.
תנאים טכנולוגיים והתנהלות בסיסית
במציאות של חוסר ודאות, הגדרה מוקדמת של כללים טכנולוגיים תורמת ליציבות ההליך. מומלץ להבהיר מראש את הנקודות הבאות:
במקרה של ניתוק, כל צד מתחבר מחדש עם חזרת הקשר. במקרה של אזעקה, יש להפסיק את ההליך ולצאת למרחב מוגן, ולאחר מכן לחזור בצורה מדורגת. ככלל, אין לחייב צדדים על זמן הפסקה הנובע מאירוע חירום. ניתן להתחיל עם מיקרופונים פתוחים, תוך אפשרות לניהול מבוקר לפי הצורך. מומלץ לעודד סביבה שקטה ופרטית ככל הניתן, לצד הבנה כי שליטה מלאה אינה תמיד אפשרית.
בהירות זו מסייעת להפחתת חוסר ודאות וליצירת תחושת מסגרת.
ניהול רגשות במרחב מקוון
בתקופה זו, ניהול רגשות הופך למרכיב מרכזי בהליך הגישור. הצדדים עשויים להגיע עם עומס רגשי, עייפות ודריכות, הדבר עשוי להתבטא בתגובתיות גבוהה יותר, סף תסכול נמוך ופרשנות מוגברת של אמירות.
בהתאם לכך, ניתן לשקול זיהוי מוקדם של סימני עומס, האטת קצב ההליך וביצוע עצירות יזומות, מתן לגיטימציה לביטוי רגשי לצד שמירה על גבולות ההליך, והתאמת מבנה המפגש לרבות מעבר לפגישות נפרדות במידת הצורך. היבטים אלו משליכים באופן ישיר על אופן ניהול השיח בין הצדדים.
ניהול שיח ואמון
המרחב המקוון מחייב ניהול מודע של השיח. ניתן לפתוח את ההליך עם מיקרופונים פתוחים, תוך הצגת כללי שיח מכבד והבהרה כי המגשרים מנהלים את הדיון. במצבים של התלהמות, ניתן לעצור את השיח, לשקף את המתרחש, ובמידת הצורך לעבור לניהול מבוקר יותר של המיקרופונים או לפגישות נפרדות.
בתקופה הנוכחית, גם שיח לא פורמלי עשוי לשמש כלי מקצועי. התייחסות למציאות המשותפת, לצד אזכור של גילויי סולידריות ועזרה הדדית, עשויה לתרום ליצירת חיבור ולהפחתת מתח.
שימוש בכלים טכנולוגיים לניהול ההליך
הפלטפורמה המקוונת אינה רק תחליף למפגש פרונטלי, אלא מאפשרת ניהול מדויק וגמיש יותר של ההליך. ניתן לעבור לפגישות נפרדות באופן מיידי, לווסת את השיח באמצעות ניהול מיקרופונים, לעצור דיון בעת הסלמה ולשתף מסמכים בזמן אמת.
כלים אלה מאפשרים למגשרים התערבות בזמן אמת, ולעיתים אף מוקדמת יותר מאשר במפגש פרונטלי. יחד עם זאת, השימוש בהם מחייב שיקול דעת והסבר לצדדים, על מנת לשמור על תחושת הוגנות ושקיפות לאורך ההליך.
ניהול קטיעות כחלק מההליך
בתקופה זו, קטיעות אינן חריג אלא חלק בלתי נפרד מההליך. אזעקות, הפרעות חיצוניות או קושי לשמור על רצף מחייבים את המגשרים להתייחס להפסקות כחלק מניהול התהליך.
נדרש לא רק לעצור ולחדש, אלא גם לאפשר חזרה הדרגתית לשיח, לבדוק מחדש את מצב המשתתפים לאחר הקטיעה, ולהימנע מהמשך ישיר של דיון מהותי ללא התאמה. התייחסות מודעת לקטיעות תורמת לשמירה על רצף מקצועי, גם כאשר הרצף בפועל נשבר.
קבלת אי שלמות כתנאי מקצועי
גישור מקוון בתקופת מלחמה אינו מתקיים בתנאים אופטימליים. הקשב חלקי, הסביבה אינה יציבה, ולעיתים גם ההתקדמות אינה לינארית.
במציאות זו, נדרש מהמגשרים לא רק לנהל את ההליך, אלא גם לקבל את מגבלותיו ולהתאים את הציפיות המקצועיות בהתאם. קבלה זו מאפשרת עבודה מדויקת יותר בתוך התנאים הקיימים.
הסכמות בתקופה של חוסר יציבות
גישור הוא הליך רצוני במהותו. בתקופה זו, המאופיינת בחוסר יציבות ובעומס רגשי מוגבר, מתחדדת החשיבות בהקפדה יתרה על עיקרון זה.
גם כאשר מושגות הסכמות, נכון להימנע מחתימה מיידית ולאפשר לצדדים מרחב להתלבטות ולהתייעצות. בפועל, ניתן לסכם טיוטת הסכמות בכתב בסיום המפגש, לקבוע מועד קצר לאישורן הסופי, ולאפשר לכל צד להתייעץ עם עורך דין או אדם קרוב לפני החתימה. גישה זו תורמת לכך שההסכמות יתגבשו מתוך שיקול דעת מודע ולא כתוצאה מלחץ רגעי, ובכך מחזקת את יציבותן לאורך זמן.
שאלות מהשטח: גישור בזמן מלחמה
בסיום ההרצאה הקדשתי זמן לשיח פתוח עם המשתתפים, שבו עלו שאלות מהשטח – שאלות הנוגעות להתמודדות היומיומית של מגשרים בתקופה מורכבת זו.
את השיח קיימתי יחד עם חברים נוספים מוועדת גישור מקוון בארגון מגשרי ישראל, מתוך מטרה להרחיב את נקודות המבט ולהביא ניסיון מצטבר ממגוון זירות גישור.
השיח שילב בין נקודת המבט שהצגתי בהרצאה לבין התובנות שעלו מחברי הוועדה, וחידד עד כמה נדרשת בתקופה זו עבודה מודעת, רגישה ומדויקת יותר של המגשר.
אני מודה לחברי הוועדה על הנכונות לקחת חלק בשיח, לשתף מניסיונם ולהעשיר את הדיון המקצועי.
השתתפו: מר אורי מלצר, עו”ד זיו אברהמי, מר יגאל הולצר, עו”ד שרי לוז קנר, מר מרק סימון ומר אבי קורן.
להלן חלק מהשאלות המרכזיות שעלו, לצד התייחסות מקצועית שעלתה בשיח:
שאלות ותשובות
האם יש שוני בהתייחסות לסודיות בפלטפורמה מקוונת?
חובת הסודיות חלה על הגישור המקוון בדיוק כפי שהיא חלה על הגישור הפרונטלי. עם זאת, חשוב להיות ברורים לגבי מה שהמגשרים אינם יכולים לשלוט בו: הפלטפורמה עצמה אינה באחריות המגשרים, והאחריות לשמירה על פרטיות במרחב שבו כל צד נמצא מוטלת גם על המשתתפים עצמם.
מומלץ להבהיר זאת במפורש בפתיחת ההליך: להזכיר שהמפגש חסוי, לבקש מהמשתתפים להימצא בחדר פרטי ככל הניתן, ולהסביר שאחריות המגשרים לסודיות מוגבלת לניהול ההליך עצמו ואינה חלה על האמצעים הטכנולוגיים שבידי הצדדים.
מה לגבי הקלטה של המפגש?
עמדתנו ברורה: אין להקליט את ההליך. הקלטה, גם אם נועדה לשימוש אישי בלבד, עשויה לפגוע בחופש הביטוי של המשתתפים ולהעלות שאלות של חיסיון וקבילות ראייתית.
מומלץ שהמגשרים יצהירו על כך בפתיחת כל מפגש ויאשרו בפה מלא שאין הקלטה מתבצעת. כאשר הצדדים יודעים שהם אינם מוקלטים, תחושת הביטחון שלהם גדלה וכך גם איכות השיח.
האם נהוג לגבות תשלום על זמן ההפסקות בשל אזעקות?
ככלל, להבנתנו, אין לחייב צדדים על זמן שבו הופסק ההליך עקב אזעקה או אירוע חירום. מדובר בנסיבות שאינן בשליטת איש ושאינן ביטוי לחוסר רצינות או לחוסר מחויבות מצד המשתתפים.
מעבר להיבט הכלכלי, יש לכך גם משמעות תהליכית: כאשר הצדדים יודעים מראש שהפסקה בשל חירום לא תחויב, הם מרגישים חופשיים יותר לצאת למרחב מוגן ולחזור למפגש ברוגע, במקום להישאר בתוך הסשן מתוך לחץ. המגשרים יכולים לפרט את הנושא בהסכם הגישור מראש כדי למנוע אי בהירות.
מה לגבי שימוש בטלפונים במהלך המפגש?
בתקופה זו, אנשים רבים נמצאים במצב של ערנות מתמדת, ממתינים להתראה, לעדכון, לידיעה. הצמדות לטלפון היא לעיתים תגובה נורמלית לחרדה ולא חוסר כבוד.
הגישה המומלצת היא שהמגשרים ינהלו שיחה פתוחה על כך בתחילת המפגש: יביעו הבנה למציאות ובו זמנית יבקשו מהמשתתפים להפחית ככל הניתן את הסחות הדעת. ניתן לומר משהו בסגנון: “אנחנו מבינים שהתקופה מחייבת ערנות. אם קיים צורך לבדוק עדכונים, נוכל לעצור לרגע יחד.” גישה כזו מייצרת שיתוף פעולה במקום עימות.
כיצד ניתן לנהל את השיח במקרים של התלהמות?
ניהול מיקרופונים הוא אחד הכלים היעילים ביותר שיש למגשרים בפלטפורמה המקוונת. הגישה המומלצת היא להתחיל עם מיקרופונים פתוחים כאות לאמון ולשיח פתוח. כשעולה התלהמות, המגשרים יכולים לעצור את השיח בצורה מכובדת, לשקף את מה שקורה ואז לעבור לניהול מבוקר, כלומר לאפשר לכל צד לדבר בתורו.
במקרים קיצוניים, המעבר לפגישות נפרדות הוא כלי לגיטימי לחלוטין ולעיתים הצעד הנכון ביותר להמשך ההליך. חשוב שהמגשרים יסבירו לצדדים שהמעבר אינו עונש אלא כלי מקצועי לשמירה על יעילות ועל כבוד הדדי.
מה מקומו של ‘סמול טוק’ בתקופה זו?
שיח לא פורמלי בתחילת מפגש אינו בזבוז זמן אלא השקעה בהליך. בתקופת מלחמה, כאשר המשתתפים מגיעים לעיתים ממקומות של עומס ולחץ, כמה משפטים של התייחסות למציאות המאתגרת בה אנו נמצאיםף עשויה לשנות את האווירה כולה.
התייחסות קצרה למציאות המשותפת, עשויה לייצר חיבור, להפחית מתח ולפתוח את הלב לשיח אמיתי. שאלה פשוטה כמו “מה שלומכם?” יכולה לשנות את טון המפגש כולו.
כיצד ניתן להשתמש בכלים הטכנולוגיים בזמן אמת?
הפלטפורמה המקוונת מאפשרת למגשרים גמישות שאינה קיימת בחדר הישיבות הפיזי: מעבר מיידי לפגישות נפרדות, ניהול מיקרופונים, שיתוף מסמכים בזמן אמת ועצירת שיח ברגע הנכון.
המפתח הוא שקיפות ומידתיות. על המגשרים להסביר לצדדים מראש אילו כלים עומדים לרשותם ומתי הם עשויים לשמש, ולהפעילם תוך שמירה על תחושת הוגנות. שימוש פתאומי ולא מוסבר בכלים טכנולוגיים עשוי ליצור חוסר אמון. שימוש שקוף ומוסבר מחזק את סמכות המגשרים ואת יציבות ההליך.
האם הכלים הטכנולוגיים משפיעים על איכות ההליך?
כאשר נעשה בהם שימוש מושכל, בהחלט כן ולחיוב. הפלטפורמה המקוונת מאפשרת למגשרים גמישות ושליטה שקשה להשיג בחדר פיזי: ניתן לעצור, לפצל, לנהל ולחדש במהירות ובאופן שקוף.
עם זאת, הכלים הם אמצעי בלבד. איכות ההליך נקבעת על ידי המגשרים, ביכולתם לקרוא את המצב, לשמור על האמון ולהחזיק את המרחב גם כשהתנאים אינם אופטימליים. הטכנולוגיה תומכת בכך, עם זאת, היא אינה מחליפה אותם.
האם מומלץ לקיים גישור מקוון כאשר אחד הצדדים נמצא באזור שנפגע?
אין לכך תשובה אחידה. ככלל, כאשר אחד הצדדים נמצא במצב חירום פעיל, בפינוי, בשכול או בטראומה חריפה, יש לשקול דחיית ההליך עד לייצוב מסוים.
עם זאת, לעיתים המשך ניהול הסכסוך עשוי לשמש כלי לתחושת שליטה ונורמליזציה עבור הצד הפגוע. השאלה שהמגשרים צריכים לשאול את עצמם היא: האם הצד הזה יכול כרגע לתת הסכמה מדעת? האם הוא מסוגל לעבד, לשמוע ולהחליט? אם התשובה מוטלת בספק, הדחייה היא הבחירה האתית והמקצועית.
כיצד מסיימים מפגש שנקטע בשל אזעקה?
אחרי קטיעה ובוודאי אחרי אזעקה, נכון להקדיש כמה דקות להתייחסות למה שקרה: לשאול כיצד המשתתפים חוזרים מהמרחב המוגן, לאפשר רגע של נשימה ולבדוק את מצבם הרגשי לפני שחוזרים לתוכן. חזרה מדורגת זו אינה עיכוב אלא חלק מניהול ההליך.
לעיתים הדבר הנכון הוא לסכם את שהושג עד אותו רגע ולקבוע המשך במועד אחר. מפגש שמסתיים מוקדם בגין נסיבות חיצוניות הוא תגובה מקצועית המכירה במציאות המאתגרת.
לסיכום
בהרצאה זו ביקשתי להציע הסתכלות רחבה על גישור מקוון בתקופת מלחמה, לא רק כהתאמה לפלטפורמה דיגיטלית, אלא כמעבר לגישה מקצועית מותאמת הקשר.
בתקופה זו נדרשת רגישות גבוהה יותר למצבם של הצדדים, לצד יכולת להחזיק את ההליך באופן יציב, ברור ומכוון, גם בתוך מציאות משתנה ולעיתים בלתי צפויה.
דווקא כאשר המציאות החיצונית אינה יציבה, תפקידנו כמגשרים הוא לייצר מסגרת מקצועית שמאפשרת לצדדים לעצור, לחשוב ולבחור כיצד לנהל את המחלוקת ביניהם.
הדגש הוא על מה שבשליטתנו – האופן שבו אנו מנהלים את ההליך, השפה שבה אנו משתמשים, והיכולת לייצר מרחב שמאפשר שיח גם בתוך מציאות מורכבת.
אני מאמינה שגם במצבים מורכבים ניתן לייצר תנועה קדימה, ושבתוך הקושי שוכנת ההזדמנות.
אני מקווה כי הדברים שהוצגו בהרצאה, יחד עם השיח המקצועי שנוצר בעקבותיה, יסייעו למגשרים ולמגשרות להמשיך ולפעול באופן מדויק, רגיש ואחראי גם בתקופה מורכבת זו.
בתקווה לימים בטוחים ושקטים.
____________________________________________________________________
אודות הכותבת: בשמת רוה פרינץ, עו”ד מגשרת, מרצה ומאמנת ליישוב סכסוכים, יו”ר (בשיתוף ד”ר רחלי אשוול, מגשרת) ועדת גישור מקוון בארגון מגשרי ישראל.
מגשרי ועדת גישור מקוון בארגון מגשרי ישראל שהצטרפו לשיח שאלות ותשובות:
מר אורי מלצר, עו”ד זיו אברהמי, מר יגאל הולצר, עו”ד שרי לוז קנר, מר מרק סימון ומר אבי קורן.
