5.1.2023
האם בידי ביהמ"ש לאכוף תניית גישור שהוסכמה בחוזה?
מאת עו"ד גיורא אלוני, מגשר
מבוא
כבר לפני עשור שנים התמודד ביהמ"ש עם השאלה האם תניה בתקנון להעביר סכסוך לבוררות תידחה מפני תנית גישור, שבאותו תקנון. באותו מקרה הוראה בתקנון אגודה שיתופית, שבו נקבע, שכל סכסוך בין חברי האגודה לבין האגודה "יימסר לבוררות, לפי דרישת אחד הצדדים, בפני בורר עו"ד", אבל בהמשך אותו סעיף בתקנון נאמר ש"טרם פנייה לבוררות, יתקיים הליך גישור, בניסיון לסיים המחלוקת ללא צורך בהליך שיפוטי".
זו היתה אחת מהשאלות המשפטיות, שעמדה בפני כבוד השופטת א' פרוקצ'יה בביהמ"ש העליון בפסה"ד בר"ע 5771/07 יורם קדמן ויקי עפרוני נגד ישע- אגודת עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ ואח'.
שאלה זו לא הוכרעה באותו פסק-דין, משום ש"המבקשים הם שפנו לרשם האגודות בהליך שמשמעותו פתיחת הליך ליישוב מחלוקת במסגרת בוררות. משכך, בהתנהגותם הם מחלו על התנאי המוקדם, המחייב הליך גישור לפני פתיחת בוררות על פי התניה המתוקנת. בנסיבות אלה, אין המבקשים יכולים להיאחז בכך שלא נעשו פעולות גישור קודם לפתיחת הבוררות, שהם עצמם לא בקשו ולא יזמו. בנסיבות אלה, אי קיום הליך גישור אינו מהווה מחסום לניהול הבוררות"[1].
הצגת הנושא
שאלה דומה במהותה עמדה בפני כבוד השופטת ענבל קצב-קרן מ בית משפט לענייני משפחה בחיפה בתיק תלה"מ 40771-09-22 א. ד. מ נ' ל. כ. ד.
במקרה זה, נחתם בין הצדדים הסכם ממון שאושר ע"י נוטריון, שבסעיף 21 הימנו נרשם כי "במקרה וניסיון שיקום הנישואין לא יצלח, יפנו בני הזוג, ראשית להליך גישור או להליך של פרידה/גירושין בשיתוף פעולה במטרה להגיע להסכם גירושין מחוץ לכותלי בית המשפט. הצדדים מצהירים ומסכימים, כי בכל מקרה של חילוקי דעות ביניהם הם ינסו ליישר את ההדורים בדרכי שלום ונועם בדרך של מו"מ מתוך ניסיון ולהימנע מהליכים משפטיים.
הליך הגישור יהיה בפני מגשר מומחה בדיני משפחה שזהותו תיקבע בהסכמה ע"י הצדדים ובהעדר הסכמה ע"י בית המשפט למשפחה בתל אביב או באזור מגוריהם והכל במטרה לנסות ולסיים את המחלוקת ללא הזדקקות להליכים משפטיים כאמור".
התובע, המשיב בדיון שבו עסקינן, הודיע למבקשת (הנתבעת) על סיום החיים המשותפים. הנתבעת הגישה בקשה להורות על מחיקת התובענה שמשיב הגיש לביהמ"ש, בטענה שהעתירה הוגשה טרם זמנה וטרם מיצוי הליך מקדים – הגישור – עליו הסכימו הצדדים בהסכם ממון עליו חתמו ואושר על ידי נוטריונית.
המשיב, טוענת המבקשת, אף לא ביקש ממנה לפנות לניסיון שיקום החיים המשותפים (סע' 20.1.1. להסכם)[2]. לטענתה, בהתאם להוראות סע' 21 להסכם היה על המשיב לפנות להליך גישור טרם הגיש את תביעתו והצדדים אף התחייבו בהסכם כי ינסו להימנע מהליכים משפטיים וינסו לייתר המחלוקות בדרכי שלום ונועם. לטענתה, המשיב פעל בניגוד להסכם הממון ומשכך, יש להורות על מחיקת התובענה ולקבוע את זהות המגשר בהתאם לסע' 21 להסכם.
הכרעת בית המשפט
ראשית, מקדימה השופטת המלומדת וקובעת כי "אין ולא יכולה להיות מחלוקת בין הצדדים כי טרם פניה להליך י"ס (יחידת סיוע) לא פנה מי מהצדדים למגשר כהגדרתו הדווקנית בהסכם".
יחד עם זאת, מחליטה השופטת כי דין הבקשה להידחות.
ובלשון פסק הדין:
" ראשית, אין חולק על כי טענת המבקשת לפיה יש לפנות ראשית להליך גישור – הועלתה בשיהוי ניכר, של למעלה משנה, מאז נפתח הליך י"ס בין הצדדים, ומבלי שניתן לכך הסבר כלשהו, ואשר די בו על מנת לדחות את הבקשה.
אף לגופה של הבקשה – לא מצאתי כי יש להיעתר לה.
הגם כי כאמור היה על הצדדים, בהתאם לס' 21 להסכם, לפנות ראשית להליך גישור טרם נקיטת הליכים בביהמ"ש, הרי שבהתאם לחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה תשע"ה- 2014 (להלן: "החוק להסדר התדיינויות"), ההליך הראשוני שנפתח בבית המשפט היה בקשה ליישוב סכסוך, במסגרתה התייצבו הצדדים בפני יחידת הסיוע להליך מהו"ת, ובמסגרתה אף עתרו בבקשות להארכת תקופת עיכוב ההליכים, לתקופה מצטברת של למעלה משנה.
כידוע, הליך יישוב סכסוך מבוסס על שימוש באמצעים טיפוליים – מקצועיים שנועדו להוביל את בני הזוג לפתרון מוסכם של המחלוקות ביניהם……
ברי, כי הרציונל העומד בבסיסו של סע' 21 להסכם בין הצדדים – היה להביא לפתרון הסכסוך ביניהם בדרכי שלום ומחוץ לכתלי ביהמ"ש. סבורני, כי מבלי לגרוע מהעיקרון לפיו הסכמים יש לכבד, והגם כי היה על התובע/המשיב לפעול בהתאם להוראות ההסכם – הרי שאין חולק כי בפועל התקיים בעניינם של הצדדים הליך גישור ביחידת הסיוע, ולכאורה בשיתוף פעולה מלא מצד המבקשת…..
סבורני, כי יש לראות בהליך המהו"ת שכבר נוהל ביחידת הסיוע, כהליך גישור המגשים את הרציונל העומד בבסיס סע' 21 להסכם.
בנוסף, יש ליתן את הדעת, כי המבקשת אינה טוענת כי יש מקום להמשך הידברות בין הצדדים, או כי קיים סיכוי להגעה להסכמות בשלב זה של ההליכים, או כי קיים יתרון ו/או תצמח תועלת בפניה להליך גישור פרטי. המבקשת אף לא עותרת למינוי מגשר ע"י ביהמ"ש.
למעשה מכתבי הטענות של הצדדים ניתן להתרשם מעוצמת הסכסוך ביניהם, עד כי נדמה שהצדדים מיצו בשלב זה כל הליך הגישור ו/או הידברות…."
ולבסוף:
" מחיקה או דחייה על הסף של תביעה, הינם אמצעים קיצוניים הננקטים רק מקום שאין אפשרות ולו קלושה, כי התובע יזכה בסעד המבוקש, אפילו יוכחו מלוא הטענות הנטענות בכתב התביעה. כל עוד קיים סיכוי כי במידה ויוכחו טענות התובע בתביעתו, הוא יכול לזכות בתביעתו- לא תסולק התביעה על הסף.
על אף כל האמור לעיל, יש לעודד פנייה להליכי הידברות וניהול מו"מ. על כן, וככל שהצדדים סבורים כי הם מבקשים למצות הליכי גישור טרם ניהול הליכים אלו,
יודיעו הצדדים תוך 14 יום מהיום, האם הם מבקשים לפנות לגישור ו/או מבקשים מביהמ"ש כי ימנה מגשר בעניינם – ותינתן החלטה בהתאם (וזאת במקביל להמשך ההליכים המשפטיים התלויים ועומדים ומתן הכרעות באלו)".
לסיכום
גם בפסק דין זה נמנעה מאתנו הכרעה בשאלה אם איזה שהוא שופט ימצא לנכון לעכב הליכים בבית משפט (או בבוררות) נוכח קיומה של תנית גישור בהסכם שבסיס התביעה שהוגשה. אמנם, ישנם כבר רבים שדורשים/ממליצים על הוספת תנית גישור בחוזים ומסמכי יסוד כלשהם (תקנונים למיניהם) שהם חותמים או עורכים. נותרה השאלה מה ערכה משפטי של תנית גישור שכזו?
יש להבין, שבעוד שביחס לתנית בוררות קיים סעיף חוק – סעיף 5 חוק הבוררות, תשכ"ח-1968 – שבהתקיים התנאים הקבועים בו "יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם", לא קיים סעף כזה בסעיף 79ג לחוק בתי המשפט או בתקנות שהותקנו על פיו, שיסמיך את ביהמ"ש לעכב הליכים נוכח קיומה של תנית גישור בהסכם.
עיכוב שכזה יכול, אם כך להתבסס רק על סעיף 3 בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970[3]. במסגרת תביעה לאכיפת החוזה ע"י הצד שמעוניין בקיומו של הסעיף הזה בהסכם ופניה להליך גישור. הקושי הוא, כמובן, שגם בהתמלא כל התנאים לכך, עדיין הליך הגישור, כידוע, הינו הליך וולונטרי[4], ולפיכך בימ"ש יימנע מלאכוף את הליך הגישור חרף תנית הצדדים ויפנה את התובע לתרופה שונה מזו הקבועה בחוק.
מאידך, יכול שתעלה הטענה, שההסכמה של כל הצדדים להליך הגישור כבר ניתנה בחתימה על תנית הגישור, אלא שהפסיקה קבעה ושנתה, שבידי כל צד היכולת לסגת בכל שלב מהסכמתו להליך הגישור, ואז בידי התובע נותרו שוב כל התרופות האחרות בגין הפרת חוזה. המסקנה מכאן היא, שקיומה של תנית גישור בהסכם, תלויה, למעשה, אך ורק ברצונו הטוב של המפר אותה והיא , במידה רבה, כתובה על הקרח וערכה המשפטי הינו בעיקר דקלרטיבי וחינוכי בלבד.
1.ראה מאמר תחת הכותרת "האם יכול שבוררות תידחה מפני תנית גישור", שמנתח בהרחבת מה את פסה"ד הנ"ל:-
https://www.giora-aloni.co.il/?p=660
וגם:
בית המשפט העליון קובע: ניתן לאכוף הסדר ביניים שהושג בהליך גישור (16.1.2020)
בית המשפט מעניק לתנית גישור בחוזה – מעמד של תניית בוררות (5.11.2021 )
https://www.giora-aloni.co.il/?p=1982#more-1982
- 20". הצדדים מסכימים כי לאחר מתן הודעת הצד המבקש פירוד על רצונו לעשות כן,
יפעלו בהתאם לאמור להלן:
20.1.1 יהיו בני הזוג באותה העת הורים, מקבל ההודעה יהיה רשאי לבקש
ניסיון לשיקום החיים המשותפים/הנישואין בעזרת גורם מקצועי. הצדדים יסכימו
על זהות יועץ/משקם ובמידה ולא יגיעו לידי הסכמה על זהותו תקבע הזהות
הזהות ע"י האגודה לטיפול במשפחה ובנישואין ו/או ע"י גוף עירוני או אחר במקום
מגוריהם העוסק בטיפול במשפחה."
[3] ."הזכות לאכיפה
הנפגע זכאי לאכיפת החוזה, זולת אם נתקיימה אחת מאלה:
(1) החוזה אינו בר-ביצוע;
(2) אכיפת החוזה היא כפיה לעשות, או לקבל, עבודה אישית או שירות אישי;
(3) ביצוע צו האכיפה דורש מידה בלתי סבירה של פיקוח מטעם בית משפט או לשכת הוצאה לפועל;
(4) אכיפת החוזה היא בלתי צודקת בנסיבות הענין."
סעיף 79ג (ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984
קובע:- "(ב) בית המשפט רשאי, בהסכמת בעלי הדין, להעביר תובענה לגישור".
הערה: עו"ד יגאל בורוכובסקי מסתייג מהמסקנה לעיל:
אני חולק על השופטת הנכבדה. בהתחשב בכך שמדובר בפסיקה של ערכאה נמוכה – אני מרשה לעצמי להחזיק בדעתי באשר לדין.
אכן – אין חולק כי לבית המשפט יש סמכות שלא לעכב הליכים בפניו חרף הסכמת הצדדים על גישור חובה (וגם במקרה של בוררות). אולם להבנתי הכלל הוא שבית המשפט אוכף על הצדדים את ההסכם בינהם. וודאי שאינו רשאי לשלוח צדדים שאינם מעוניינים בכך לגישור – אולם הוא רשאי לאכוף עליהם הסכם עליו הם חתומים -–ואם ההסכם כולל סעיף גישור – עליהם להתכבד ולקיים עליך גישור.
כאמור – אם תיתקל בהליך תלוי ועומד בהקשר זה – אשמח לנסות ולהצטרף כידיד בית המשפט.
