שלוש אסכולות בגישור

מאת עו"ד יונתן נפתלי

אסכולות ותפיסות מרכזיות בגישור

מטרת מאמר זה אינה לסקור את כל הזרמים, התפיסות והאסכולות בגישור אלא לספק לך הקורא תמונה של תפיסות מרכזיות בגישור כדי שתוכל לבחור את הזרמים המתאימים לתפיסת עולמך, לאישיותך ולתחומי הגישור בהם אתה עוסק או מתכוון לעסוק^[1].

לתפיסתי, אין אסכולת גישור אחת הטובה יותר מחברתה. גם אין צורך לבחור באסכולה אחת ולדבוק בה. הערך של היכרות עם אסכולות גישור שונות הוא בפיתוח תפיסת עולם גישורית היכולה להוות מצפן עבורך המגשר. חשיבה והיכרות עם אסכולות גישור שונות תסייע לך להשיב לשאלה מדוע אתה רוצה לגשר- האם אתה רוצה לשנות את העולם או הקהילה בסביבתך, האם אתה נהנה לסייע לאנשים ליצור הרמוניה ולרפא פצעים או שאתה שואב הנאה מלסייע לפתור בעיה. האם הגישור הוא פלטפורמה למימוש מקצועך בתחום תוכן או קשור לתפיסת הניהול או לדרך בה אתה רואה את עצמך כמנהיג או כחבר בקהילה.

הכרות מעמיקה יותר עם האסכולות והזרמים השונים בגישור, מאפשרת הרחבה של רפרטואר התגובות וההתערבויות של המגשר והרמוניה וקוהרנטיות בין עבודתו לבין ערכיו ותפיסת עולמו ובין כל אלה לצרכי המגושרים.

ארבע תפיסות הגישור העיקריות הן:

הגישור ממוקד ההסכם
הגישור הטרנספורמטיבי
הגישור הנרטיבי

ארחיב על תפיסת הגישור הנרטיבי הן משום שתפיסה זו זוכה למעט "יחסי ציבור" והן מאחר ואני סבור שהיא ישימה מאד לסכסוכים רבים וגם מאפשרת נגיעה בהיבטים מוסריים, רגשיים ונפשיים באופן מוצלח, במהלך הגישור. תפיסת הגישור במרחב הבחירה אינה אסכולה מגובשת או נפוצה אלא הינה פרי מחשבה וניסיון של מספר מגשרים, ביניהם אני. אני תקווה שהכתיבה על תפיסת הגישור כמרחב בחירה הינה תלם שיפתח שדה של חשיבה ויישום.

הגישור ממוקד ההסכם

מטרת הגישור ממוקד ההסכם

הגישור ממוקד ההסכם עוסק במציאת פתרונות מוסכמים לסכסוך. המגשר ממוקד ההסכם מניח שיש בעיה ואותה צריך לפתור. מיקוד הגישור הוא בשינוי המצב הנוכחי על ידי הגעה להסכם.

כדי להגיע לפתרון הבעיה ולהסכם- המגשר אוסף מידע, מגדיר את הנושאים האפשריים לדיון, מזהה את האינטרסים של כל צד, ממפה אותם ומסייע בניהול משא ומתן משתף בין הצדדים, כך שלבסוף תוגשם המטרה של השגת הסכם מספק מבוסס אינטרסים.

המגשר על פי אסכולה זו הוא צד שלישי המנהל הליך של משא ומתן. מכאן שבהכרח הגישור, לפי תפיסה זו הוא מעין משא ומתן משוכלל.^[2]

המגשר בתפיסה זו עוסק ברגשות הצדדים רק כדי לאפשר מעבר לשיח רציונאלי הממוקד בפתרון הבעיה.

הגישור ממוקד ההסכם מובנה למדי ומשרטט מודל רב שלבי הכולל מעבר מהכנה לפתיחה, משם להצגת הסיפורים, לבירור האינטרסים, להגדרת הנושאים בהם יש לטפל, לגיבוש פתרונות מספקים ולשכלולם לכדי הסכם.

הגישור מממוקד ההסכם עוסק במציאת מענה למקסימום צרכים של כל המעורבים בסכסוך. הגישור ממוקד ההסכם מתרחק משיקולי צדק ומשיח על זכויות ובמובן זה הוא מודל פרגמאטי, בהשוואה לגישה המשפטית הקלאסית המתמקדת בבירור זכויות על בסיס העמדות, תוך יישום עקרונות של צדק ומוסר כביטויים בחוק.

הנחת העבודה בתפיסת הגישור ממוקד ההסכם הינה שהצדדים הם רציונאלים ותועלתניים. הם אמנם מונעים על ידי הצרכים שלהם אך פועלים למקסם את התועלות שלהם באופן מושכל כך שמקסימום צרכים יבואו לידי סיפוק. תפיסה זו מתיישבת עם תורת המשחקים^[3] העוסקת באסטרטגיות התנהגות ומניחה שהשחקנים הם רציונאליים ולכן ניתן לנבא ולתכנן את מהלכי המשחק. במיוחד רלוונטית דילמת האסיר שבה כל צד מניח הנחות דומות, רציונאליות, מה כדאי וגם אם נכון לשתף פעולה. אלא שעל פי דילמת האסיר הניתוח הרציונאלי אינו בא לידי ביטוי במעשי הצדדים עקב כשל בתקשורת ביניהם. יישום הדילמה במסגרת הגישור הינה לגרום לצדדים להיות מסוגלים לתקשר, לשתף פעולה ולהגיע לפתרון מוסכם באופן מושכל.

מאפיינים מרכזיים של הגישור ממוקד ההסכם הינם:

גמישות
היעדר פורמליות
גישה פרקטית
תפיסת הצדדים כרציונאליים
אמונה שניתן ליצור שיתוף פעולה על בסיס התפיסה שניתן להרחיב את העוגה ולהגיע לפתרון של

win-win (זכייה זכייה).

ראיית הגישור כדרך משוכללת לניהול משא ומתן
העדפה ברורה של משא ומתןמשתף בו ממוקדים בזיהוי ובפיתוח האינטרס המשותף וסיפוקו, על

פני המשא ומתן התחרותי^[4]

ראיית הגישור כתהליך יעיל של מתן מענה לצרכים, המפחית עלויות כלכליות ורגשיות וחוסך בזמן
אמונה בידע של הצדדים וביכולת שלהם לפתור את הסכסוך בעצמם, בסיוע של צד ניטרלי
התנועה בגישור היא מהתנהלות אמוציונאלית – תחרותית, להתנהלות רציונאלית של שיתוף פעולה

פעולות ומהלכים אופייניים למגשר בגישור ממוקד הסכם

מעבר משיח של עמדותלשיח של אינטרסים
זיהוי אינטרסיםמשותפים לצדדים ופילוח האינטרסים לסוגים כמו- אינטרסים מהותיים,

פרוצדוראליים והקשורים ליחסי הצדדים

עיבוד הרגשות והשתחררות מהם
הבחנה בין הבעיות ובין הגורמים להיווצרותם וכך מעבר מעיסוק באשמות לעיסוק בפתרונות
הגדרת הבעיות במשותף
איסוף מאגר משותף של מידע מוסכם
יצירת עסקה בין הצדדים שבה כל צד מקבל מענה לצרכיו או לחלקם
חיפוש פתרונותעל פי עקרונות של יצירת מאגר רווח משותף ולא על בסיס חלוקת הקיים
שימוש ביתרונות יחסיים של הצדדים ורתימת משאביהם לטובת פתרון מוסכם
הבחנה בין פיתוח פתרונותלבין מיונם, סינונם ועיצובם לכדי הסכם
היעזרות בקריטריונים אובייקטיביים- סטנדרטים מוסכמים המסייעים בבחירת פתרונות, הוגנים,

יעילים, רווחיים, מהירים וכדומה

מיקוד בעתיד ובמה שייעשה ולא בעבר ובסיפורי הכאב, האשמה, הפגיעה והקורבניות

ביקורת על הגישור ממוקד ההסכם

אין מספיק או אין בכלל ביטוי לעקרונות של צדק ומוסר ובמקום זאת יש גישה פרגמאטית
אין מספיק עיסוק בזכויות ואלו מוקרבים לטובת פשרה
הגישור מעודד מעבר לשיח רציונאלי גם כשהדבר אינו מתאים לצדדים או לנושא
הגישור דוחק בצדדים לוותר על רגשות לטובת פתרון
השגת ההסכם מקודשת ולפיכך היעדר הסכםנחשב לכישלון
הגישור ממוקד בסיפוק צרכיםאישיים של האינדיבידואל על חשבון ראייה כוללת ותפיסה קהילתית
הסכסוך נתפס כרע שיש לסלקו

בני אדם נתפסים כמונעים קודם כל על ידי צרכיםשמקורם בטבע האדם ולא על ידי צרכים שמקורם בתפיסות תרבותיות. המיקוד בצרכי היחיד מונע התבוננות והתייחסות לקולקטיב, לתרבות, או להיבטים תלויי הקשר באנושיות. ראיית הצרכים כצורך ביולוגי הופכת אותם לכאלה שהגישור צריך לממשם^[5] ולא כמשהו שניתן אולי לשנותו
.
התפיסה שקונפליקט נוצר עקב היעדר סיפוק של צרכיםותפיסה שצרכים אלו מאוימים, מובילה למודל לפיו הגישור נועד לספק צרכים וליצור הומאוסתזיס- מצב יציב ומאוזן. ישנו לפיכך כמעט קידוש של רעיון ההרמוניה.
המחשבה שייתכן מגשר ניטרלי, היינו חף מידע, שיפוט וערכים המקרינים על הגישור, שגויה ולא בהכרח רצויה.
המחשבה שניתן להפריד בין התוכן לתהליך אינה מציאותית וגורמת לצמצום מלאכותי של הנושאים הנחשבים רלוונטיים לגישור והניתנים להתייחסות, כמו יחסי הצדדים, מניעים תרבותיים שלהם ועוד.
היעדר מודעות או התייחסות לתפיסות דומיננטיות, כמו למשל דומיננטיות של הרוב הלבן או תפיסה פטריארכלית כגורמים נתונים- הופכים את הגישור לתהליך שמשחזר תפיסות וסוגי שיח דומיננטיים, במהלך הגישור ובתוצאותיו ומנציח הפלייה וקיפוח
.
הגישור ממוקד ההסכם מתעלם מתרבויות בהם יש משקל רב יותר לקולקטיב מאשר לפרט ומקריא לתוך תרבויות שאינן מערביות מודל גישורי מובנה מידי שלא תמיד מתאים.

הגישור הטרנספורמטיבי^[6]

מטרת הגישור הטרנספורמטיבי

מטרת הגישור הטרנספורמטיבי היא לחולל שינוי אצל השותפים לו בתפיסת עצמם, בתפיסת הסכסוך ובתפיסת הצד השני. הגישור הוא הזדמנות לצמיחה ולפיתוח יחסים בינאישיים.

מטרת הגישור אינה לספק צרכים אישיים ולהגיע להסכם אלא להתעלות מעל הצרכים הללו ולהפוך את הקונפליקט להזדמנות לפיתוח אכפתיות ודאגה לזולת.

הגישור הטרנספורמטיבי מצייר התפתחות מוסרית דו שלבית בגישה לפתרון סכסוך. השלב הראשון הוא המעבר משיח על זכויות ומשא ומתן תחרותי לגישור ממוקד הסכם, המושתת על אינטרסים ומשא ומתן משתף. עדיין גישור זה ממוקד בסיפוק אישי. השלב השני הוא המעבר לגישור הטרנספורמטיבי המאפשר דיאלוג שמטרתו שינוי בתפיסת האחר, צמיחה מוסרית ושיפור היחסים. המיקוד בגישה הטרנספורמטיבית אינו בפרט אלא בזולת.

התפיסה הערכית באסכולה הטרנספורמטיבית הינה שפתרון בעיות בלבד אינו משנה דבר כי תיווצרנה בעיות חדשות. רק שינוי בהתנהגות אנשים- יגרום להם סיפוק מלא יותר, כמצב קבוע. לכן, יעוד הגישור אינו לספק צרכים אלא להפוך את המשתתפים בו לטובים יותר, לבעלי מודעות ויכולת גדולים יותר ולאנשים המממשים את הפוטנציאל הטמון בהם של נדיבות, אנושיות והיותם יצורים חברתיים.

מה שמשתנה אם כן בגישור הטרנספורמטיבי אינו הבעיה אלא האנשים. מטרת הגישור אינה אנשים במצב טוב יותר אלא אנשים טובים יותר- חזקים ואכפתיים יותר.

מאפייני הגישור הטרנספורמטיבי

הגישור הוא שדה להעצמה של הצדדים. המגשר הטרנספורמטיבי מעצים את יכולות הצדדים, מסייע בפיתוח המיומנויות שלהם ומניעם להעצמה הדדית.
העצמה– העצמה מתרחשת כשהמגושר נוכח יותר, מלא בכח רב יותר, מודע לעצמו ולכך שבידו הבחירה לעצב הן את תכני הפתרון והן את אופן ניהול הסכסוך. גם אם הסכסוך לא ייפתר, המגושר יצא מחוזק ביכולות חדשות ובאיכויות בינאישיות.
הכרהמשמעה נכונות רבה יותר לראות את האחר כאדם. ההכרה מתרחשת כשכל צד בוחר להיות קשוב לצד השני. המגושר רואה את שותפו לגישור כאדם ולא כשטן, מבין אותו ומקבל את מניעיו כלגיטימיים. הוא אף אוהד אותו ומגלה כלפיו אמפטיה וסימפטיה
.
ההכרה באחר אינה נובעת מתוך אינטרס עצמי אלא מתוך האנושיות שבנו.
התנועה בגישור אותה מבצע המגושר היא ממצב של מגננה וחולשה למצב של עוצמה. מתוך העוצמה הזו מתאפשרת ההכרה באחר
.
הגישור הוא הזדמנות לבוא לידי ביטוי באופן מלא ולהפוך להומאני יותר
המגושרים חווים במהלך הגישור חווייה מרגשת של קרבה, אכפתיות, חמלה, הזדככות, רגשות משותפים ושמחה על היכולת החדשה לגעת האחד בנשמת השני ולהיפגש כבני אנוש
הגישור מקנה לשותפיו כלים למניעת, ניהול ופתרון סכסוכים עתידיים ומחזיר להם את היכולת לתקשר זה עם זה
הקונפליקט מייצר חולשה וחשיפה לקושי ומתוך כך מהווה הזדמנות לצבירת כוח מחודשת, להשגת עוצמות ויכולות חדשות
הגישור הטרנספורמטיבי מתאפיין פחות בתנועה ליניארית – מעבר להווה וממנו לעתיד. הוא פחות מתקדם שלב אחר שלב מהצגת הסיפורים להגדרת נושאים ומשם לפתרונות. הגישור הטרנספורמטיבי נע יותר כמו סליל עם חזרות לאחור ותנועת במעגלים משתנים מבחינת מיקוד השיחה. לכן חוויות של רגרסיהוהתקדמות, הכרה והתרגשות ונסיגה לתוך שיריון העצמי הן נפוצות, לגיטימיות ומהוות חלק אינטגראלי מהתהליך. לפיכך, הגישור הטרנספורמטיבי עתיר איזורים עמומים יותר, עתיר שתיקות רבות יותר והיסוס בטרם תנועה
התנועה בגישור הטרנספורמטיבי מזכירה יותר ריקוד המשתנה במקצבו, במרחק בין הרוקדים\ במידת המגע והקשר ביניהם ופחות תנועה במסע אלונקות החותרת אל תחנת האיסוף המיוחלת. לכן עיקר המיקוד בגישור הטרנספורמטיבי הוא בתהליך- התהליך הוא התפוקה
הגישור מאפשרלאדם להכיל את האחר ולראות בכך קול נוסף של עצמו^[7]. האדם מצליח להיות אמפטי כלפי חברו בלי לאבד את ערכו העצמי.
התפיסה היא שקונפליקט יכול להיות תהליך ארוך טווח וכי הגישור הוא רק סוג אחד של אינטראקציה מבין קשת רחבה יותר של אינטראקציות בין הצדדים.

פעולות ומהלכים אופייניים למגשר טרנספורמטיבי

המגשר פועל בעיקר כמנחה תהליך של הידברות ואינו רואה את עצמו כמדריך או כיועץ או כפותר בעיות.
המגשר נמנע מלהגדיר מחדש בעצמו נושאים או הצעות במונחי הסכםומותיר זאת לצדדים
המגשר אדיש לשאלה האם הגישור יסתיים בהסכם או לא וממוקד בלחולל שינויבאופן בו הצדדים תופסים את עצמם וזה את זה
ניתן כל הזמן הנדרש לשיחה על העבר, ומשמעותו בהווה ואין כל לחץלהיות ממוקדי נושאים ופתרונות.
המגשר מתערב פחות, אם בכלל, בדרך של שאלת שאלות- שכן השאלות, גם הפתוחות- מכוונות וממקדות.
המגשר מספק תצפיות רבות שלו למתרחש בתהליך, עורך סיכומי בינייםומסייע בהעברת מסרים על ידי ניסוח מחדש
.
המגשר מאפשרלצדדים לבחור עד כמה הם רוצים להכיר את השקפת הצד השני. יתכן שהכרה זו תהיה עד לנקודה של פיוס מלא או עד לנכונות רגעית להשהות את עיסוקם באינטרס העצמי. יתכן שצד יתמקד בצד השני כאדם בעל דאגות וצרכים לגיטימיים או יכיר באינטרס אחד בלבד.
זמן רב מושקע בפיתוח דיאלוגבין הצדדים שמטרתו להבהיר את אופי הבעיה מכל נקודות המבט, ולפתח אופציות להתמודדות עם המצב (לאו דווקא פתרון)
.
המגשר מאפשרומסייע בגילוי ובחינת האזורים בהם כל צד פחות בטוח.
המגשר ממוקד במה שקורה כעת בחדר.
המגשר נענה לעיסוק הצדדים באירועי העבר ומאפשר זאת ללא מגבלה.
המגשר חש ומבטא בפני הצדדים שישנה הצלחה והתקדמות -כאשר העצמהוהכרה מתרחשות ואינו רואה בהעדר הסכם -כשלון.
המגשר מעצים את הצדדים בין היתר על ידי כך שהוא מאפשרלהם- מודעות, שליטה במתרחש, בחירה, שותפות, זיהוי וחיזוק היכולות העצמיות.
המגשר מעצים את מטרות המגושר- על ידי הבנה מלאה של צרכיו העצמיים של כל צד וזיהוי יעדיו בגישור.
המגשר מסייע למגושרים בפיתוח מיומנויות ניהול דיאלוגומשא ומתן. הוא מפתח אצל המגושרים את היכולת להקשיב, להתבטא באופן בהיר, לארגן ולנתח נושאים.
המגשר מרחיב את מודעות כל צד למשאבים העומדים לרשותו כגון, ידע, ניסיון, הון, קשרים, מוניטין ולכך שהם בעלי ערך בכלל, ובעיני הצד השני.
המגשר מעודד את הצדדים לראות שיש להם יכולת להתעלות מעל עצמם ולהכיר בצד השני. הוא עוזר להם להגיע לכך שהם ירצו להכיר זה בזה וגורם להם להכיר איש במניעי וקשיי הצד השני, בתחילה במחשבתם ולאחר מכן תומך בכך שיבטאו את תמיכתם והכרתם זה בזה. לבסוף, המגשר מסייע לצדדים להכיר זה בזה במעשיהם.
המגשר מסייע לצדדים להשיג איזון עצמי, ולהיות בטוחים, נינוחים, מאורגנים, ואסרטיביים.
המגשר עובד עם הצדדים על פיתוח כללי פעולה ומקפיד לעצב עימם את התהליך המתאים להם. כך לדוגמא המגשר אינו פותח את הגישור בהצהרת פתיחהאלא בודק עם הצדדים האם הם רוצים לשוחח באופן חופשי או היו רוצים לעצב קודם את כללי השיחה.
המגשר מלווה את הצדדים ומקל עליהם להבהיר לעצמם ולצד השני את דאגותיהם. דיון מבוסס אינטרסיםהוא רק חלק מעיסוק במה שיש או אין בין הצדדים.
המגשר אינו מתמודד באופן יזום בפערי הכוחות בין הצדדים. רק אם הצדדים עצמם מסמנים עניין זה כדורש התמודדות המגשר מסייע להם בליבון הסוגיה ובקביעת דרכי עבודה שיסייעו לכך שפערי כח לא ימנעו דיאלוג.

ביקורת על הגישה הטרנספומטיבית

הגישה מניחה שבכל מצב, הכרה באחר והעצמה הם ערכי על ולחלק גדול מהסכסוכים תפיסה זו אינה מתאימה.

הגישה ממקמת את עצמה כמוסרית יותר מהגישה ממוקדת ההסכם ובכך הופכת למעין כת או דת

הגישה כביטוייה אצל בוש ופולגר שוללת אפשרות לשילוב בינה לבין גישות אחרות ובכך מרחיקה את האפשרות לקיום ויישום היבטים טרנספורמטיביים בגישור ממוקד הסכם

הגישה מעמיסה חובה לאחריות חברתית על הגישור, המגשרים והמגושרים, דבר שיוצר חוסר גמישות של ההליך, בסיטואציה ספציפית בה חובות אלו אינן ישימות.

גם גישה זו כמו הגישור ממוקד ההסכם, מתעלמת מהצורך בגישור לעסוק לעתים בזכויות ובצדק.

האסכולה הנרטיבית^[8]

מטרת הגישור הנרטיבי

מטרת הגישור הנרטיבי הינה ליצור סיפור חדש משותף לצדדים עבור המציאות שלהם.

האסכולה הנרטיבית מניחה כי אנשים נוטים לארגן את ההתנסויות שלהם בצורת סיפור. אנשים מתפתחים מתוך נרטיבים שונים העוזרים להם לעצב את התפיסה שלהם לגבי עצמם, לגבי מה שקורה להם ולגבי אחרים^[9]. אנשים פועלים מתוך הסיפורים שבנו ובהתייחס אליהם, תוך שהם ממשיכים לעצב את עלילת חייהם. "האדם הוא תבנית נוף מולדתו" – הוא מעוצב בעיקר על ידי אוסף החווית וההתנסויות הנתפסות אצלו דרך המסננת והמשקפיים התרבותיים שלו. האדם מכיל מגוון של זהויות, כל זהות או דמות כזו מורכבת ממארג של מסורות, אמונות, תרבות, ערכים ועוד. אלו הם סיפוריו של אדם ויש להם חיים משל עצמם.

הקונפליקט- הקונפליקט אינו רע הנוצר עקב אי סיפוק צרכים מתנגשים, אלא עובדת חיים הנובעת מהמגוון והעושר של סיפורי ותפיסות חיים ומכך שאין לאנשים מגע ישיר עם המציאות אלא באמצעות הנרטיבים שלהם- מה שיוצר פערי פרשנות. הקונפליקט נוצר פחות על רקע של ניגודי אינטרסים ויותר עקב תפיסות שונות של זכויות (entitlement).

זכויות– הכוונה בזכויות- למה שנתפס כמגיע לי, לאו דווקא בהקשר המשפטי- זכאויות, חובות הסביבה כלפי, זכות ליחס הוגן, לשוויון, לקיום בכבוד, לגמול על מאמץ, לטובת הנאה וכדומה.

דפוסי זכויות מתעצבים לרוב סביב קבוצות או זהויות שונות בקהילה. השיח החברתי הוא שמבנה את דפוסי הזכויות היוצרים פריבילגיה עבור קבוצה או יחיד בהשוואה לזכויות של אחרים. השיח החברתי יכול למשל לקבוע שיש זכויות לגזע הלבן או לגבר או למבוגר או לבעל הכוח הפיזי או לבעל אינטליגנציה גבוהה או להטרוסקסואל, או לנוצרי או לעשיר או למשכיל וכדומה. לכן, הקונפליקט יכול להיתפס ולהוות התנגשות בין זכויות וגם בין זהויות שונות, כאשר כל זהות או דמות מביאה עימה לסכסוך את המטען – הסיפור- של קבוצה, חברה, תרבות שלמים. סיפור הכולל זכויות, זכאויות וחובות, תפיסות, ערכים ודרכי התנהלות משלו.

התפתחות הסיפור הקונפליקטואלי- במצב של קונפליקט, הסיפור תופס תאוצה ומתפתח בתודעה. מכאן, שהגישור עוסק בפירוק הסיפור וזיהוי התפיסות ממנו בנויות ה"עובדות". "העובדות" הן בעצם רק הסיפור המקובל והנפוץ של כל צד על מציאות. הסכסוך הוא תוצאה של התנסות פוגעת, כאשר חוויית הפגיעה נקבעת על פי הפרשנות שניתנה לאירועים. עיקר הסכסוך נגרם ומוזן על ידי גורמים חיצוניים לאדם, שהוטבעו בו- והם הנרטיבים והטקסטים התרבותיים של מה נכון, הוגן, צריך וכדומה. מתוך תפיסה זו של קונפליקט נגזר שצרכי כל צד ואף תיאור "עובדות" הסכסוך ניתנים לפרשנות במהלך דיאלוג בין הצדדים.

פרשנות הסיפור– הפרשנות למה שהתרחש היא תלוית הרקע החברתי של כל מגושר. סיפור המעשה נבנה תמיד רק מהחומרים התומכים בתפיסת הקונפליקט ותפיסת העצמי והאחר- של המספר. חומרים הסותרים את קיום הקונפליקט, כמו למשל תכונות טובות של הצד השני או אינטראקציה מספקת בין הצדדים, נשמטים. הסיפור הוא המגשר ביננו לבין המציאות אך גם גורם לקריאה שונה של המציאות על ידי אנשים שונים.

ידע– לצדדים יש ידע רב בקשר לחייהם ולמה שקרה. ידע הוא תמיד יחסי ומותאם לזמן, למקום ולסביבה התרבותית. לכן, הבנת ה"אמת" אינה אלא הבנת התפיסה של האמת בעיני המתבונן- המגושרים וגם המגשר.

צרכים– מאחר שהצרכים שלנו הם תלויי תרבות, הקשר ושיח- הם יכולים להתפתח ולהשתנות בהקשר ומתוך שיח ותפיסה אחרים. קל יותר לעבוד עם זכויות וזכאויות, לאתגר אותם, לפרק אותם, לעמוד על מקורם, להצדיק אותם ולשאת ולתת עליהם- מאשר לעשות זאת עם צרכים הנתפסים מולדים.^[10]

סיפור הגישור -הצלחת הגישור אינה ביכולת להפריד בין הסיפור לבין המציאות אלא ביכולת לטוות סיפור חדש על המציאות. הסיפור החדש צריך להיות מתקבל על דעת הצדדים ולהכיל את הארועים המרכזיים בסכסוך באופן שתהיה לו משמעות עבורם. לכן הגישור הנרטיבי הוא מעשה פרשני המשנה מציאות.

מיקוד ביחסי הצדדים-מטרת הגישור הנרטיבי אינה ליצור צמיחה מוסרית כמו הגישור הטרנספורמטיבי אך ישנה ציפייה ששינוי יתחולל עקב סיפורים מספקים יותר^[11] במישור יחסי הצדדים. הסכם, אם יהיה, הוא עוד סוג של עלילה שנרקמה בין הצדדים ואשר יצטרך להשתלב בשתי וערב של החיים, יש לו חיים משלו מעבר לכתוב בחוזה. המגשר הנרטיבי עסוק יותר בבניית ההתנסות המשותפת העתידית מאשר בחוזה המייצג אותה.

הגישור ממוקד ההסכם עוסק במענה לצרכים, הגישור הטרנספורמטיבי עוסק בשינוי ובצמיחה מוסרית של כל משתתף והגישור הנרטיבי עוסק בכתיבת מציאות חדשה על יחסי הצדדים. מיקוד זה ביחסים ולא בפרט תואם גישות טיפוליות מודרניות המתארות את התפתחות האדם יותר על בסיס מערכות חברתיות ופחות על בסיס קונפליקט תוך נפשי^[12].

התפיסה הנרטיבית נתפסת כסוג של תיקון למצב שבו:"…האינדיבידואליזם כה דומיננטי שקשרים חברתיים אינם נוצרים כלל או שאם הם נוצרים הרי שהם מתפוררים… הם (המטופלים- י.נ.) זקוקים לפחות עזרה עם המבנה של קיומם ויותר עם התהליך של התייחסותם לאחרים."^[13] מכאן- פחות עיסוק בצרכי קיום ויותר ביחסים בין בני אדם.

הנחות ומאפייני הגישור הנרטיבי

אין מציאות אחת אם בכלל אלא רב סיפור.

שפה, דיבור וסיפור לא רק מתארים מציאות אלא מייצרים אותה[14]

החשיבה על הנרטיב בגישור אינה רק בשלב הצגת הסיפורים, זהו מצב תודעה המאפשר למגשר להבין את המצב בו מצויים הצדדים, כל אחד בסיפור שטווה לעצמו, הכולל בנייה של הצרכים והרצונות ותפיסת מה שהיה – מתוך הקשר חייו.

השיח הדומיננטי החל על הצדדים והמגשר הוא שמעצב הנחות יסוד ואת מה שנתפס כמובן מאליו. כל שיח מאופיין בין היתר בתבניות חשיבה ובשימוש במלים מסוימות לתיאור ולחוויית ההתרחשות. השיח הדומיננטי מכתיב מה ייחשב נכון והוגן, יצור ציפיות וגם יעצב את הצרכים האישיים של כל צד ומה שנתפס על ידו כזכויותיו.

השיח הדומיננטי המבנה את הקונפליקט מניח הנחות שונות כמו יחסי תוקף- קורבן, יחסי כוח, יחסי גברים – נשים, צעירים- מבוגרים, תפיסת זכויות, הסטטוס של כל צד, התרומה של כל צד להתרחשויות שונות, מה ראוי ומה הוגן וכדומה.

שיח אלטרנטיבי יבוא לידי ביטוי במעין כיסי התנגדות לשיח המרכזי, למשל הבעת מחאה על כך שהגישור מתנהל בעברית כשצד אחד ערבי או כעס על הנורמה שבאופן אוטומטי האשה נחשבת הורה טוב יותר או שהאשה נחשבת נחותה בכישוריה הטכניים. כל אימת שיש חוויה של דיכוי וחוסר צדק יהיו גם ביטויי מחאה שיהוו פתח לשיח חלופי. למשל ניהול הגישור בשפה בה כולם שולטים באותה מידה, הורות משותפת או חלוקת תפקידים לא לפי מגדר אלא לפי כישורים.

דה- קונסטרוקציה של תכני הגישור כעולה מהסיפורים תאפשר זיהוי ופיתוח שיח אלטרנטיבי.

כוח אינו נתפס כסוג של סחורה המצויה או אינה מצויה בידי צד. אלא, כוח הוא דבר יחסי לסיטואציה, נזיל ולפיכך ניתן ליצירה ולשינוי. לכן, אין מקום לראות מגושר ספציפי כחסר כוח באופן טוטאלי.

הגישור הנרטיבי יעסוק לאור תפיסת כוח זו בהזדמנויות שהמגושרים יכולים לממש ולפתח כדי להתנגד לאופן הפעלת הכוח הנוכחית. הנחת המוצא של המגשר הנרטיבי הינה שתמיד אפשר ליצור הזדמנויות ליצירת כוח עבור כל צד.

הבעיה בה עוסק הגישור אינה נובעת מחסר אצל המגושרים או מהתנהגות רעה או ממשהו שהתקלקל אלא כענין הנובע מהיחסים ביניהם, על רקע נרטיבים שונים ויחסים שנפגעו. המגשר עוסק בתיקון היחסים הללו כבסיס לכל התקדמות אחרת. רק כאשר יהיה די אמון בין הצדדים ניתן יהיה לבנות סיפור חדש ומשותף להם. תפיסה ריפויית זו תואמת את תפיסת הסכסוך המזרחית לפיה כשיש סכסוך- נפגע מרקם החיים והמגשר מרפא את הסכסוך ומשיב את ההרמוניה על כנה.

העצמי נתפס כיותר דינמי ומושפע מהאינטראקציות עם הסביבה והשיח מאשר מתוך קווי אופי פנימיים.

המגשר אינו יכול להיות ניטרלי כיוון שהוא עצמו מוטה חברה, תרבות ושיח. למעשה, המגשר צריך לאתגר באופן גלוי סוגי שיח בגישור ולקדם צדק חברתי והגינות^[15]. כך, המגשר הנרטיבי צריך לבטא באופן גלוי את התנגדותו למשל לאלימות, לגזענות ולסקסיזם. הוא צריך לפתוח לדיון, את מה שנתפס כנורמה ולבדוק עם הצד הנהנה יותר מפריבילגיה או נורמה מה הרווחים ומה ההפסדים מהשיח השולט המקנה לו את הפריבילגיה. למשל עבודה עם בעל על המחירים מכך שהוא בלבד אחראי על פרנסת המשפחה.

מצב התודעה של המגשר צריך לאפשר הרבה התניות והיפותזות וכן שימוש רב בדימיון ובפרשנות כדי לנוע לסיפור חדש.

שלבי הגישור הנרטיבי

1. עיצוב הגישור – היכרות ותיאור התפיסה הנרטיבית. – קביעה משותפת של כללי יסוד- סודיות, רצוניות, חיסיון, כללי התנהגות, ציפיות נרטיביות- להיות פתוחים לרעיונות חדשים על מה היה ועוד – הגדרת תפוקה משותפת במונחים נרטיביים, כמו סיפור מועדף על העבר ולגבי העתיד.
2. הפרספקטיבה של הצדדים על הסיפור – שמיעת הסיפור, עיבודו ופתיחתו תוך כדי הסיפור ! כך שיהיה פחות "הדוק", שלדי וחד מימדי ויותר עשיר , תוך בדיקת החלקים – בסיפור שאינם נוחים לכל צד ואשר יאפשרו רצון לשינוי – היכרות עם הסיפור שקדם לסכסוך תוך שימוש במטאפורה. למשל עץ המתאר את המשפחה/ השותפות ואשר מורכב משורשים – (המקורות ההיסטוריים), הגזע (החוזקות והיכולות), הענפים (עוד גורמים הקשורים לעץ המחזקים אותו), – העלים (דברים טובים שקיבל העץ) ופירות (מה שרוצים להשאיר לדורות הבאים, לילדים או התקוות)
3. מפת השפעת הסכסוך · בדיקה כיצד האדם וחייו, עבודתו, הנאותיו ובני משפחתו מושפעים מהסכסוך · בדיקה כיצד האדם משפיע על הסכסוך · בדיקה איזה עוד אנשים משפעים או יכולים להשפיע על הסכסוך · בדיקה כיצד הסכסוך יכול להשפיע על הצד האחר · בדיקת האמונות שמשפיעות על הסכסוך
מ מפת עמדה על השפעת הסכסוך – מה העמדה של כל צד בקשר עם השפעות הבעיה עליו – הצדקה- בדיקה למה זו העמדה לגבי כל השפעה וקבלת ערכים, אמונות וצרכים
ש יום הסכסוך מ תן שם מוסכם לסכסוך שלא תהיה בו האשמה או אשמה כלפי הצדדים
4. איסוף חמרי גלם לסיפור טוב יותר · סיפור של ארועים יוצאי דופן לחיוב בהווה מתוך התנסות קרובה · סיפור של ארועים יוצאי דופן לחיוב בעבר · מציאת מכנה משותף בין הארועים · משמעות הארועים הללו · זיהוי היכולות של הצד · זיהוי יכולות של הצד השני · זכירה ועדות- בדיקה עם עוד אנשים שיספרו על המיומנות של כל צד, על ארועים יוצאי דופן והמשמעות של כך עבורם, · דבר שייעשה או בפועל או מפי הצד עצמו
ע עבודה על ערכים אמונות ותקוות זי הוי האמונות הערכים והתקוות של כל צד, זיהוי עם צד את אלו של השני, זיהוי המשותף והשונה
5. התבוננות מחודשת על סיפור הבעיה ע עבודת עריכה- הזמנה לספר את מה שקרה מחדש תוך מתן כותרות משנה חדשות לארועים ותוך סימון תובנות חדשות על מה שהיה ______________________________________________________________________________ 6. סיפור ההווה והעתיד · הזמנה לספר מה חשוב כעת, מה צריך לעשות מתוך התובנות, הערכים והתקוות ולאור היכולות שהתבררו · כתיבת תרחישים לעתיד לאור התובנות החדשות והרצונות, תוך חזרה למטאפורה ובחירה בהם או בשילוב ביניהם. · בקשת כותרות משנה לסיפור המועדף, כמו- היה כאן סיפור של הצלה ועיסקה, שתוף פעולה בין אחים, אהבה וחמימות, · דואגים לאמא · תמצות את סיפור הקונפליקט והסיפור המועדף- ולהזמין בחירה · סגירת פרטי הסיפור המועדף · בדיקת השלכות הסיפור המועדף על העתיד · רשימת to do · חיזוק הסיפור המועדף וסיוע לצדדים במכירתו לבעלי העניין

פעולות ומהלכים אופייניים למגשר נרטיבי

מחויבות– המגשר מייצר בשלב הראשון יחסים עם המגושרים. הוא בונה יחסי אמוןעם הצדדים, מסייע להם לעצב את הגישור לפי הרגישויות שלהם, ומכיר אותם ואת סיפוריהם.

המגשר אינו מניח כמובן מאליו שהוא נהנה מאמון הצדדים מתוקף תפקידו אלא מאתגר את התפיסה של אמון באיש מקצוע, וכן את התפיסה של היררכיה בינו לבין המגושרים, כעוד שיח שצריך לפרק ולבנות מחדש עם הצדדים. זו דרך טובה להדגים לצדדים שנורמות שנתפסו כברורות, קודם כל בקשר למגשר ואחר כך כבסיס להיווצרות הסכסוך- ייבחנו וייבנו מחדש.

רפלקסיביות– המגשר מניח לעצמו להשפיע על הצדדים ולצדדים להשפיע עליו. זהו ביטוי לתפיסת היות הכל תלוי הקשר ומשמעות וחלק מהמהלך של בניית יחסים עם הצדדים. המגשר פתוח ללמוד וגם ללמד. בהתאם לתפיסה זו המגשר אינו מהסס להביע את דעתו על השיח הדומיננטי הפועל על הצדדים ועל עצמו ומעודד את הצדדים לשוחח על כך. בנוסף, המגשר נוהג בשקיפות, כולל קריאה משותפת של הרישומים שערך במהלך המפגש.

מיפוי השפעות הסכסוך בשלב זה המגשר עוזר לצדדים להיפרד מהסיפור רווי הקונפליקט^[16] ולפרקו לרכיביו.

סקרנות- המגשר מסתקרן לגבי כל היבט בסיפורי הצדדים, מה שמאפשר זיהוי רסיסים אפשריים לטוויית סיפור חדש.

סיפור הסיפורים לא נועד לאיתור עובדות או אמיתות וגם לא לבניית מפת נושאים ואינטרסים. הסיפור נועד לאפשר לכל צד להיות נוכח ומוזן על ידי המציאות שלו ולשחזר את חווייתו. הסיפור של כל צד מאפשר לו להציג את המומחיות שלו בסיפור חייו. הסיפור מאפשר היכרות עם האדם ועולמו הפנימי ומאפשר למגשר לתת לסיפור ולמסר תוקף ומשמעות.

הסיפור הוא חומר גלם אשר יעבור דה-קונסטרוקציה ומרכיביו ייבנה סיפור חדש.

המגשר עסוק בהקשבה לסיפורים ולשיחה ובהבנת הנרטיבים והתפיסות המצויים מתחת לפני השטח של השיחה. המגשר מקשיב גם לסיפור העולה תוך כדי הדיבור על חייו של המגושר על מניעיו ותפיסותיו. המגשר מחפש את הסיפור או הסיפורים המניעים את המגושר- את המשמעות שהם נתנו להתרחשויות שהיו ולמה שקורה בחדר הגישור.

עצם ההקשבה ההדדית לסיפור האחד של השני, במסגרת הגישור, יוצרת מחויבות חדשה ויחסים חדשים בין הצדדים.

הקשבה כפולה– המגשר מזהה את ההקשרים, את המשמעויות, את השפה והמילים בהם עושה המגושר שימוש, כדי לאתר את רכיבי הסיפור שעד כה נחבאו שיש בהם תקווה, הזדמנות ורצון לשינוי.

המגשר בודק עם הצדדים גם את האיזורים האפורים בסיפור, את כל מה שבו אין הם בטוחים, את הדילמות והקונפליקטים הפנימיים. אי וודאות וסתירות הם חומר גלם מצויין ליצירת נרטיב חדש.

המגשר מזמין את הצדדים לבחון את הסיפור מזוויות נוספות, לעמעם את ה"וודאויות" ולזהות את ההנחות המוקדמות של כל צד לגבי, מה היה ומיהו הצד השני.

המגשר מסייע לצדדים לזהות ולהכיר גם ברגעים ובחלקים בהתרחשות שסותרים את מציאות הקונפליקט. כמו רגעים של אמון, חמלה, שיתוף פעולה, כבוד וחסד.

המגשר עסוק בלזהות לעצמו ועם הצדדים כיצד הסיפור על הצד השני בנה עמדה מסוימת, כמו למשל עמדה של צד כקורבן מול צד שני סחטן. המגשר פועל להראות שהעמדות של כל צד הן יחסיות ולא מוחלטות והן לעתים תמונת ראי של תפיסת הצד השני. עשייה זו נעשית ללא ביקורת אלא מתוך סקרנות ותהייה אמתיים, מתוך כבוד ומתוך מחויבות לצדדים. המגשר צריך לעשות מאמץ לא להישבות בעמדות הצדדים ובעמדותיו שלו ולשאול שאלות קשות ובאומץ- אלו הן השאלות המפרקות.

החצנה– העקרון המנחה את המגשר הוא-"האדם אינו הבעיה, הבעיה היא הבעיה"^[17]. המגשר פועל להפרדה בין הסיפור של הקונפליקט לבין האנשים. הסכסוך אינו נובע, לתפיסת הגישור הנרטיבי, מצרכים מתנגשים ומאשמה אלא מסוגי שיח שונים המתנגשים זה בזה. החצנת הסכסוך אינה טריק אלא נובעת היישר מתפיסת הסכסוך. לכן המגשר מסייע ב"יצוא" הסכסוך מהאנשים – לסוגי השיח השונים. מהלך זה מסיט את המיקוד מאנשים לא טובים, לסיטואציות. המגשר מקנה לסיפור או למצב עצמו רצונות, התנהלות ואף רגשות – שהם אשר גרמו להסלמה. שני הצדדים יכולים כך להפוך לקורבנות של המציאות ולא של הצד השני ומשתחררים מאשמה ובושה.

דרך זו של עבודה פותחת פתח לכך שבין גירוי לתגובה יש אפשרות לבחירה בתגובה. הבחירה יכולה להשתנות אם המגושר יפתח ערנות לאפשרויות שונות או לתבניות או להנחות שיצרו ויוצרים את תגובתו.

שיום– המגשר נותן שמות לתפיסות היסוד והפרדיגמות של הצדדים וכך הופך אותן לבעלי חיות משלהם ולנגישות יותר עבור הצדדים. מתן השמות מקל לזהות היכן הסיפורים מתנגשים ברובד העקרוני/תפיסתי ולא ברובד העובדות ומאפשר לכל צד להבין כיצד נוצר הסיפור של הצד השני. השיום הזה נעשה על ידי הגדרה מחדש
עבודה עם אירועים ומשמעותם– הסכסוך מצוי בנוף של האירועים שאירעו, עליהם מספרים הצדדים ובנוף של המשמעות הניתנת לפעולות ולאירועים. מובן שכל אירוע מגלם בתוכו משמעות וכל מחשבה (מתן משמעות) היא אירוע. אבל ההבחנה בין נוף האירועים ונוף המשמעות פותחת חלל ליצירת סיפור חלופי. המגשר, בשאלות שהוא שואל, נע בין האירועים למשמעות שניתנת להם. כשעולה תוכן חדש של אירועים המגשר שואל עליו כדי לאסוף נוף חדש של משמעויות. כשעולה משמעות חדשה, המגשר שואל על כך כדי לעגן אותה באירועים וכדי לבחון באמצעות המשמעות החדשה את מה שהיה, סיפור שלא סופר או את האירוע הנוכחי בגישור או את אירועי העתיד. למעשה, המגשר מייצר בעת טוויית הסיפור החדשה תנועה בין נוף האירועים לבין נוף המשמעות.

לדוגמא, כשהצדדים אומרים שהיו רוצים לסיים את הסכסוך- זה הופך לאירוע של הסכמה. המגשר בודק עם הצדדים מה המשמעות של סיום הסכסוך או מה המשמעות עבור כל אחד מהם שהשני רוצה לסייע את הסכסוך- ומשם שוב חזרה לנוף האירועים על ידי שאלות באשר למה אפשר לעשות כעת.

התנועה העדינה של המגשר בין נוף הפעולות והאירועים לנוף המשמעות טווה בתחילה פנטזיה על מציאות ולאחר מכן זו מתגבשת למציאות עצמה.

בניית סיפור חלופי- המגשר פועל בשלב זה לכתוב במשותף סיפור חדש בו מתעמעם או נעלם הקונפליקט.

המגשר פועל, כאמור, להרחיב את הראייה של הצדדים, כך שתהיה מודעות להיבטים ביחסי הצדדים שאינם קונפליקטואליים. המגשר מסמן התנסויות חיוביות, סיבות נוספות חיצוניות שגורמות או גרמו לסכסוך ועובדות שאינן מתיישבות עם סיפורי הסכסוך אלא עם סיפור אחר. המגשר מסייע לצדדים להיות ערים לרכיבים אחרים במציאות שלא תאמו את סיפור הסכסוך ולכן לא היו נגישים להם, כולל אמירות של צד כלפי הצד השני המביעות אכפתיות, צער, הכרה, הערכה ועוד. ערות זו היא תנאי ליצירת למידה ושינוי.

המגשר נעזר, בבניית הסיפור החלופי, ברכיבי מציאות בלתי קונפליקטואליים, כמתואר לעיל, בסוגי שיח חלופיים שהובהרו קודם לכם וכן ברצון הצדדים להשתחרר מהקונפליקט ומהשפעותיו המכאיבות. כחלק מכך הצדדים מוזמנים למפות את השפעות הקונפליקט עליהם ועל גורמים נוספים הקשורים אליהם- ילדים בני זוג, עמיתים, כפופים, מנהלים וכדומה.

כתיבת ההיסטוריה של הסיפור מחדש- לאחר שהמגשר ביצע החצנה של הסכסוך ומתן שמות לו, אפשר לבחון את העבר דרך המשקפיים של הסכסוך המוחצן בשאלות כמו: "כמה זמן הסכסוך הזה נמצא בחייכם, מה היה ביניכם לפני היות הסכסוך, מה במציאות החיצונית לכם הזין את הסכסוך?"

כתיבת היסטוריית הסכסוך מאפשרת למקם את הבעיה בהקשר ועל ציר הזמן, וכך במקום סכסוך סטטי ובלתי נמנע, ישנו תהליך דינמי של סכסוך שיש לו פוטנציאל לסיום. בנוסף, היסטוריזציה של הסכסוך מאפשרת גם התייחסות להתפתחות היחסים בין הצדדים, בחינת היחסים טרם היות סכסוך ומעבר לדיון ביחסים הרצויים ביניהם בעתיד. בחינת הסטוריית הצדדים מחדש מאפשרת לזהות איכויות שהצדדים ירצו אולי להפעיל מחדש^[18].

בנוסף, המגשר מסמן תחומי חיים, משאבים ויכולות שאינם נשלטים על ידי הקונפליקט. אלו הם רכיבים חשובים לטווית סיפור חלופי. רכיבים אלו יכולים להיות – עיסוקים נוספים, מאגר היכולות והחברויות של הצדדים או פשוט רגעים וזיכרונות חיוביים, בהם נכחו רוגע, אושר ואיזון.

המגשר מסייע לצדדים לתת ולבנות משמעות לרכיבים אפשריים של הסיפור החדש- עובדות, שיח אחר, רצונות ותחומים שאינם מוקרני קונפליקט.

רכיבי סיפורחילופי טוב- צריך שיהיה בסיפור קו מנחה. הסיפור צריך להיות סביר בעיני הצדדים, ובעל מתח המסתיים בהתרת הסבך. צריך שלדמויות בסיפור יהיו מאפיינים המתאימים לסיפור ועדיין שהם מכבדים את ההיסטוריה שלהם ומתאימים לה. צריך שתהיה בסיפור קוהרנטיות בנושאים וכן נקודות מפתח המהוות משקל נגד לסיפור הקונפליקט. למשל אם בסיפור הקונפליקט היתה תימה של חוסר שיוויון וניצול- הסיפור החדש צריך לבנות מומנטום של שיוויון. המיקוד בסיפור החלופי אינו בפתרון הנותן מענה לאינטרסים אלא בסיפור חדש העוסק ביחסים בין הצדדים
.
המגשר מפנה שאלותהבוחנות ומחזקות את הסיפור האלטרנטיבי גם כלפי אנשים נוספים הקשורים לסכסוך או לגישור, צופים בו או מעורבים בו. פנייה זו יכולה להיעשות ישירות לאנשים אלו או שאנשים אלו יכולים להיות מיוצגים בחדר על ידי הצדדים. למשל: "לו אמא שלכם הייתה כאן, מה היא היתה אומרת על מה שמתרחש כעת? איך היא היתה מפרשת את…?", "לו האימאם היה בתמונה מה הוא היה אומר?", "מה מחלקת הפיתוח היתה אומרת לו היא היתה מיוצגת בגישור הזה?", "מי במיוחד יתמוך בתפיסת הסכסוך הזה כתאונה שקרתה ולא כתוצאה של זדון
?"
תוך כדי שאלת השאלות המגשר בודק כל הזמן שהתפתחות הסיפור האלטרנטיבי היא לשביעות רצון הצדדים ושהיא עדיפה על פני סיפורהסכסוך ומאפשר להם להתבונן על המתרחש בחדר הגישור- מבחוץ.
במהלך הגישור עובד המגשר עם כמה סיפורים בו זמנית^[19]. ישנם סיפורי הקונפליקט שכל צד מביא. לכל גורם תומך או מייעץ כמו עורכי דין ובני זוג, יש את הסיפור שלו על הסכסוך. ישנו הסיפור המתגלגל של הגישור עצמו ויש סיפורי רקע ועבר המעצבים את המשמעות ממנה האנשים שואבים את רכיבי הספורים הנוכחיים. סיפורי הרקע הללו יכללו סיפורים על יחסים, סיפורים משפחתיים, תרבותיים או סיפורים מתוך הספרות והמדיות השונות
.
כתיבת הסיפור החלופי

המגשר מעודד את הצדדים לתעד את ההתרחשות בגישור וממש לכתוב את חוויותיהם ואת הסיפור האפשרי החדש. כך, חלק מתהליך הכתיבה מחדש נעשה בין מפגש למפגש.

כחלק מהדגש על השפה והפרשנות- גם המגשר נוהג לכתוב סיכומי סיפורים בכתב- ולהציעם למגושרים, כולל הפרשנויות השונות שעלו כדי לחזק את תהליך הכתיבה המשותפת מחדש, גם מחוץ לפגישה וכולל שאלות למחשבה לצדדים. הכתיבה אינה רק של הסכם בסיום הסכסוך אלא פעילות המלווה את כל הגישור, פעילות המחזקת את הנרטיב המוחצן של הסכסוך ואת מחויבות הצדדים לתהליך של כתיבת סיפור חדש.

הכתיבה יכולה לספק הכרת תודה, לנוכחות ולתרומה להליך, לכנות בה נהג צד ועוד. הכתיבה יכולה גם להזמין צד להתייחס לצדדים החיוביים בהתנהלות הצד השני במהלך הפגישה שהיתה^[20]. הכתיבה מאפשרת מיקום הסכסוך בהקשר חדש, המקל על הצדדים לבנות סיפור חלופי.

ביקורת על המודל הנרטיבי

המודל מתאר עצמו כמעשי במובן זה שאינו שואף לצמיחה מוסרית כמו המודל הטרנספורמטיבי. יחד עם זאת גם המודל הנרטיבי עלול לכפות דרישות מוסריות כמו השתחררות משיח דומיננטי- כאשר שיח זה הוא פסול בעיני המגשר אך מתאים אולי עבור הצדדים. יתכן למשל שסיפור הסכסוך מתנהל בשיח פטריארכלי בו יש לגבר זכויות יתר אך הדבר מקובל על שני הצדדים, מרגיע אותם ותואם את רצונם וכישוריהם. שבירת השיח הזה ופירוקו רק יעוררו חרדה ולא יחוללו כל הטבה ביחסי הצדדים
.
קיים קושי מובנה בין אמירה שמחד הכל תלוי הקשר ותרבות- דבר המתיר לכאורה פלורליזם מחשבתי ומעודד מגוון סוגי שיח לבין ההכוונה שישנו שיח דומיננטי ממנו ככל הנראה צריכים המגושרים להשתחרר.
המודעות לכך שגם המגשר שבוי בשיח ותפיסה פרי תרבותו, היא ברוכה. אך מדוע תפיסת המוסר של המגשר היא זו שצריכה להכתיב את סוגי השיח שיקבלו עידוד בגישור ואת אלו שלא
?
ההנחה הקטגורית שצרכים אינם מולדים אלא הם רק תלויי תרבות עלולה לעיתים לשמוט את הלגיטימציה לצורך, מה גם שהנחה זו תקפה בדיוק כמו ההנחה ההפוכה שצרכים הם מולדים.
ההתרחקות ממענה לאינטרסים וההתמקדות ביחסי הצדדים מתאימה יותר לגישורים בהם יש יחסים נמשכים בין הצדדים או פוטנציאל לכך ופחות למצבים בהם יחסי הצדדים הסתיימו או בכלל היו חד פעמיים כמו לעתים ביחסי ספק לקוח
.
תפיסת המגשר כבלתי נייטרלי עלולה לגרום לכך שמגשרים שאינם אמונים על התהליך הנרטיבי- יבטאו את השיפוטים שלהם באופן מכוון פתרון ויהפכו בכך לבוררים.
החצנת הסכסוך והאנשתו הוא כלי טוב לעתים. אולם נדמה שבגישה הנרטיבית החצנת הסכסוך הפכה מטרה בפני עצמה. לעתים נכון עבור הצדדים, עבור פתרון הסכסוך וגם מתוך ההיבט המוסרי – שצד יקח אחריות על מעשיו ושהסכסוך יופנם דווקא ולא יוחצן. החצנת הסכסוך עלולה ליצור התנגדותכאשר הצדדים יחוו אותה כניסיון לייפות או לטשטש או ליצור מציאות סימטרית בין הצדדים במצב בו אין סימטריה, בין היתר משום פערי הכוחות בין הצדדים או משום שברור שצד אחד פגע וצד שני נפגע
.
תפיסת פערי הכוחות כדינמית יכולה להקל על המגשר להפיח כוח בצד. מצד שני לעתים קיימים פערי כוחותאוביקטיביים שאינם ניתנים לגישור והם בתנאים מסויימים סיבה להתערבות המגשר כדי להפחית או לאיין את פערי הכח או אף עילה להפסקת הגישור במצבים אחרים
.
המודל הנרטיבי שואב את מקורותיו מתחום הטיפול ומתוך תפיסותפוסט מודרניסטיות ועלול לעתים לעורר התנגדות בשל הטרמינולוגיה הטיפולית- פילוסופית. יחד עם זאת מודל זה פותח פתח, יותר ממודלים אחרים לעיסוק גם בשאלות של מוסר, צדק וזכויות תוך כדי הגישור ובכך יכול מודל זה לעבוד היטב גם עבור מגשרים מהסוג הרציונאלי הרואים בגישור את אחיו של המשפט.

סיכום

היכרות עם אסכולות הגישור השונות מביאה לכך שהמגשר יכול להבהיר לעצמו מה מענין אותו כמגשר, מה מתאים מבחינת כישוריו אך גם מה נכון למקרה ספציפי. בהחלט יתכן, במידה והמגשר מיומן בכך לעבור מיישום אסכולה אחת בגישור לאסכולה אחרת, במהלך אותו גישור. אפשר לנהל גישור ממוקד הסכם ואז לזהות שסיפור מרכזי מנהל את אחד הצדדים, לגבי עצמו או לגבי הצד השני ועד שלא נחצין את הבעיה ונפרק את הסיפור ונאתר סיפור חדש על המציאות לא יוכלו הצדדים להתקדם. אפשר להניח בגישור בו הצדדים אמורים להמשיך ולחיות יחדיו שיתאים מאד לנהל גישור טרנספורמטיבי ולבסוף לזהות שהדבר היעיל ביותר הוא להיות ממוקד בהסכם שיסדיר את ההתנהלות השוטפת או יסלק את הסכסוך מבלי לפתור אותו וכדומה.

לבסוף, אפשר לעתים לפרוש את אסכולות הגישור השונות בפני הצדדים ולבדוק איתם מה לדעתם יהיה אפקטיבי יותר. הצדדים יודעים מה נכון מבחינת הפתרונות ולעתים גם מה התהליך המתאים ביותר עבורם.

[1] תיאור מורחב ובהיר של גישות שונות ושל התפתחות הגישור ניתן לקרוא בספרה של מיכל אלברשטיין. תורת הגישור, מאגנס, אוניברסיטת חיפה, ירושלים, 2007

[2] Goldberg, Stephen B. & others. Dispute resolution- Negotiation, Mediation, and Other Processes, Aspen, 1992, p. 103

[3] דיקסיט, אבינש, ובארי ניילבאף. תורת המשחק, ספרי עליית גג 2006. וראו גם חיים שפירא. שיחות על תורת המשחקים, אור יהודה, כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2008

[4] גישה מובילה בפיתוח הגישור ממוקד ההסכם פותחה על ידי רוג'ר פישר וווילאם יורי, בספר סיכום חיובי (תרגום: נעמי כרמל) ), תל אביב, כיוונים 1983. וראו גם את ספר ההמשך:

Ury, William. Getting Past No,Bantam Books, New York,1991

[5] Narrative Mediation: A new Approach to Conflict Resolution, Winslade, John & Gerald Monk.

San Francisco, London, Jossey-Bass, 2000

[6] Bush, Robert & Joseph Folger, The Promise of Mediation- The Transformative Approach to Conflict, San Francisco, London Jossey- Bass 2005

[7] אלברשטיין עמ' 289

[8] ראו הספר Narrative Mediation: A new Approach to Conflict Resolution (Jossey Bass, 2000) הערה 10 לעיל.

[9] שם עמ' 3

[10] שם עמ' 96

[11] שם בעמ' 183

[12]. רוטאן, ג'. סקוט ווולטר נ. סטון. פסיכותרפיה קבוצתית גישה פסיכודינמית, (תרגום: אמה ברוורמן), קריית ביאליק, אח 2001, עמ' 13.

[13] שם עמוד 15

[14] Winslade John & Monk Gerald, Practicing Narative Mediation' Loosening the Grip of Conflict, Jossey-Bass, 2008, San Fracisco

[15] שם עמ' 100

[16] Narrative Mediation שם עמוד 72.

[17] שם עמ' 143

[18] Narrative Mediation שם עמוד 150.

[19] שם עמ' 42

[20] שם עמוד 234-235

שלוש אסכולות בגישור

הצטרף לקבוצת הפייסבוק שלנו