גישור (לא) חובה: זכות הזוגות לבחירה חופשית, החוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה אינו "חוק גישור חובה"

בישראל מתגרשים כעשרת אלפים זוגות בכל שנה. הם מהווים כשליש ממספר הזוגות הנישאים בכל שנה וככל הנראה, המגמה של פירוק משפחה ופרידה רק תתעצם בשנים הקרובות.

יש המדמים את הליך הגירושין לתהליך אותו אדם עובר כאשר נודע לו שהוא לוקה במחלה סופנית. פסיכולוגים המלווים זוגות בהליכי גירושין אומרים שהם עוברים את אותם שלבים שעובר האדם שהתבשר בשורת איוב (לפי מודל קובלר-רוס, 1969). הרבה אנשים שעוברים פרידה בגירושין חווים, אם כך, הכחשה, כעס, התמקחות בניסיון למנוע את המצב, דיכאון ולבסוף השלמה.

תהליך הגירושין מתואר ע"י פסיכולוגים כארוע פסיכולוגי משמעותי ודרמטי ורוב הזוגות המתגרשים יעשו טוב אם יקבלו ליווי רגשי מקצועי שיסייע להם להתמודד עם הקשיים הכרוכים במשבר בחיי הנישואין. כאשר גם ילדים מעורבים במשבר, הרגישות גדולה יותר ונדרשת הבנה עמוקה מצד בעלי המקצוע המלווים זוגות בהליכי גירושין.

אולם הגירושין אינם רק אירוע פסיכולוגי. גירושין הם גם אירוע משפטי. ישנה חקיקה ענפה בנושא וישנם נושאים שחובה להסדירם באופן חוקי. מציאות זו יצרה התמחות של עורכי דין בדיני משפחה והנושאים שעל הפרק נידונים בבית הדין לענייני משפחה.

ברירת המחדל של רוב הזוגות שנקלעו למשבר בנישואין היתה משך שנים רבות פנייה של כל אחד מבני הזוג לעורך דין וניהול הנושאים הדורשים טיפול בדרך של תביעות בבית הדין. שיטת המשפט בישראל מכונה "השיטה האדברסרית" (כלומר "השיטה הלעומתית") ולפיה שני בעלי הדין מתעמתים מול השופט וכל צד מנסה לשכנע את בית המשפט לקבל את עמדתו ולדחות את עמדת הצד השני. עורכי הדין בישראל, האמונים על הגישה האדברסרית, הפעילו את אותם כלים גם במשברי גירושין. בדרך זו הנושאים שדורשים התייחסות כמו החלטה לגבי משמורת הילדים, זמני שהיית הילדים עם כל אחד מההורים, חלוקת רכוש שהיה משותף והסדרים כלכליים הפכו להיות "תביעות" וכל תביעה מהווה כר למאבק משפטי בין בני הזוג. כדי לאפשר ללקוח לקבל את דרישותיו, נוקטים עורכי הדין בשיטות של המשפט האדברסרי: פועלים להשחיר את פני הצד השני, להציג את טיעוניו כשקריים, לטעון שאינו הורה טוב, שהוא אלים ועוד. כדי לבנות טיעונים לצורך "ניצחון" בבית המשפט, השקיעו עורכי הדין מאמצים בהשגת ראיות, לעיתים העסיקו חוקרים פרטיים, הציעו לבני הזוג להגיש תלונות במשטרה ועוד. ככל שהמאבק הסלים, הוא התארך והסתבך ובני הזוג מצאו עצמם משלמים סכומי עתק לעורכי דינם ובמקרים רבים הם כילו חלק ניכר ממשאביהם על המאבק המשפטי.

שינוי דרמטי ופוטנציאל לשיפור באיכות החיים של זוגות מתגרשים הגיע רק לאחרונה, בדמות "החוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה" אשר נכנס לתוקף ביולי 2017.

החוק החדש נועד לאפשר לזוגות במשבר להכיר ולשקול מגוון דרכים לטיפול במשבר מלבד הדרך ה"אדברסרית" שמתחילה בהגשת תביעות משפטיות. באמצעות החוק לומדים בני הזוג שאפשר להתקדם במסלולים חליפיים. למידה זו מתאפשרת במה שנקרא "פגישות מהו"ת (מידע, היכרות ותיאום)", פגישות שמתקיימות ביחידות הסיוע שליד בתי המשפט לענייני משפחה. על פי החוק, כאשר ישנה פניה לבית המשפט לענייני משפחה (או לבית הדין הרבני) בנושאים כגון משמורת, זמני שהייה וכו', בני הזוג מוזמנים לפגישות מהו"ת (עד 4 פגישות) לפני שמתחיל הליך משפטי. פגישות אלה מנוהלות ע"י אנשי מקצוע הבקיאים בתחום הגירושין. אנשי יחידות הסיוע לומדים להכיר את הזוג ואת נסיבותיו המיוחדות וכמובן את המשבר אליו נקלעו. הם בוחנים עם בני הזוג אפשרויות לפתור את הבעיות בדרכים שישקמו את המשפחה (יעוץ זוגי, טיפול, שלום בית) או בדרכים להתגרש בדרך לא אדברסרית (גישור, גירושין בשיתוף פעולה).

יש לציין שהחוק החדש נכנס לתוקף גם על רקע של גידול מרשים בשימוש בגישור בסכסוכי גירושין. מזה למעלה מעשור, זוגות רבים שנקלעו למשבר, פונים ביוזמתם למגשרים מקצועיים ועוברים את כל הליך ההתדיינות בדרך של גישור בו הם משתפים פעולה, חולקים מידע ומחפשים יחד את הנוסחאות שיאפשרו לכל אחד מהם להתנהל בכבוד ובאיכות חיים הולמת ולקבל החלטות משותפות גם אחרי הגירושין (בנושאים הקשורים בעיקר בילדים).  הגישור מסתיים בהכנת "הסדר גישור" המפרט את כל ההסכמות שהושגו ואשר מוגש כמוצר מוסכם ומוגמר לאישור בית המשפט למשפחה. הגישור מפחית משמעותית את העומס הנפשי הכרוך בגירושין והוא גם זול ומהיר בהרבה מהמסלול המשפטי שבו לכל אחד מבני הזוג יש עורך דין נפרד.

הנתונים על האפקטיביות של חוק ההסדר התדיינות בסכסוכי משפחה בשנתו הראשונה מרשימים ומעודדים. כשני שליש מהזוגות שפנו לבתי המשפט לענייני משפחה, פתרו את המשבר שלהם מחוץ לכותלי בתי המשפט. רבים פנו ליעוץ ולטיפול ואחרים בחרו בגישור או בגירושין בשיתוף פעולה כדי להגיע להסכמות על כל הכרוך בפירוק המשפחה. מאז כניסת החוק לתוקף פחתו משמעותית מספר התובענות שהוגשו לבתי הדין לענייני משפחה ולבתי הדין הרבניים. בשנה שקדמה לכניסת החוק לתוקף הוגשו כ- 47 אלף תובענות כאלה. בשנה בראשונה ליישום החוק הוגשו רק כ- 17 אלף תובענות!

חרף ההצלחה והמטרה החברתית של החוק, ישנם עורכי דין המתנגדים לו נחרצות ומציגים אותו כחוק שפוגע בזכות האזרחים לגישה לערכאות. לטענתם, החובה להתחיל את הליך ההתדיינות בפגישות מהו"ת ביחידות הסיוע מהווה חסם שיוצר חיץ בין האזרח ובתי המשפט. הם מפרסמים את החוק בשם המטעה "חוק גישור חובה", בעוד שאין בישראל גישור חובה והגישור תמיד נעשה מבחירה חופשית של שני הצדדים. החוק אינו מחייב את בני הזוג לעבור הליך גישור, אלא מאפשר להם להכיר דרכים שונות להתנהלות במשבר.

חשוב להבהיר שכל זוג שחפץ לנהל את ענייניו באמצעות עורכי דין נפרדים ולהתדיין בפני שופט, זכאי לכך ואף אחד לא מונע זאת. אולם על האזרחים להבין ששכירת שני עורכי דין נפרדים והתדיינות אלימה ופוגענית בבית המשפט אינן חובה. החוק החדש מאפשר לאזרח ללמוד על קשת האפשרויות העומדות בפניו ואז לקבל החלטה מושכלת באיזה מסלול לבחור.

בסעיף 1 בחוק נכתב: "מטרתו של חוק זה לסייע לבני זוג ולהורים וילדיהם ליישב סכסוך משפחתי ביניהם בהסכמה ובדרכי שלום, ולצמצם את הצורך בקיום התדיינות משפטית, מתוך התחשבות במכלול ההיבטים הנוגעים לסכסוך ובטובתם של כל ילדה וילד. "

החוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה מהווה בשורה ופריצת דרך בטיפול במשברים בזוגיות ומאפשר לבני הזוג לקבל החלטות עצמאיות המבוססות על הבנת דרכי הפעולה שעומדות בפניהן. החוק מאפשר הליכי פרידה מכובדים, מהירים ואשר טובת הילדים וכל אחד מבני הזוג הם בלב התהליך.

ד"ר דיויד שמעוני הוא מגשר ומשמש כיו"ר ארגון המגשרים בישראל